ת"א 30071-03-20 כהן ואח' נ' יונייטד אירליינס אינק
מעשה בארבע טיסות שונות מתל אביב לניו יורק ולסן פרנסיסקו, שכל אחת מהן עוכבה או בוטלה לשיטתה של יונייטד איירליינס, "בשל נסיבות חריגות שלא היו בשליטתה". יונייטד הוסיפה וטענה בכתב ההגנה כי כל אחד מ- 29 מהתובעים, צריכים להוכיח את זכאותם לפיצוי ולהיות נוכחים פיזית בדיון. כמו כן, טענה יונייטד איירליינס כי האירועים שבגינם בוטלו הטיסות פוטרים אותה מתשלום פיצויים לפי חוק טיבי.
חברת התעופה הוסיפה וטענה כי לאורך ההמתנה עד מועד הטיסה החלופית היא פעלה בהתאם לחוק סיוע ושירותי תעופה (חוק טיבי) ומשכך אין כל מקום לשלם לתובעים פיצויים לדוגמה (פיצוי כספי ללא הוכחת נזק) בשלוש מן הטיסות. לעניין הטיסה הרביעית, הייתה נכונה חברת התעופה לשלם את מלוא סכום הפיצויים בהתאם לחוק טיבי וזאת מכיוון שלא נמצא כי נסיבות עיכוב הטיסה היו חריגות, אך עדיין חלקה על אחריותה במתן פיצויים לדוגמה.
האם הצדק עם חברת התעופה? נבדוק כעת את הדברים:
טיסה שבוטלה היא טיסה שהמריאה באיחור של 8 שעות ומעלה ממועד הטיסה המתוכנן או שלא התקיימה כלל. במקרה כזה, קובע חוק טיבי כי הנוסעים זכאים לקבלת שירותי סיוע (מזון, משקאות, שירותי תקשורת ובמידת הצורך גם לינה), השבת התמורה או קבלת כרטיס טיסה חלופי לפי בחירתו של כל נוסע וכן פיצוי כספי בהתאם למרחק הטיסה.
סלע המחלוקת בתיק זה התייחס רבות לנטל ההוכחה: האם הנוסע אמור להוכיח את זכאותו לפיצוי, או שמא חברת התעופה נדרשת להוכיח את נסיבות ביטול הטיסה?
סעיף 6(א) לחוק סיוע ושירותי תעופה קובע כי תובעים (כלומר, הנוסעים), אמורים להוכיח שני מרכיבים כדי לקבל פיצוי כספי: הצגת כרטיס טיסה שברשותם לאותה טיסה שבוטלה וראיה שמבהירה כי הטיסה אכן בוטלה. במקרה שלפנינו – קיימת הוכחת שני המרכיבים.
מתי קובע חוק טיבי כי הנוסעים אינם זכאים לפיצוי כספי? כאשר הטיסה בוטלה עקב נסיבות מיוחדות שאינן בשליטת חברת התעופה וזאת על אף שהחברה עשתה כל שביכולתה ולא עלה בידה למנוע את הביטול מפאת הנסיבות. נסיבות של כוח עליון יכולות להיות למשל השבתת נמל התעופה, פגעי מזג האוויר וכד'.
במילים אחרות, כאשר נוסע מוכיח את המרכיבים שמזכים בפיצוי (1. הטיסה בוטלה 2. לנוסע הונפק כרטיס טיסה), נטל ההוכחה עובר לחברת התעופה. בנקודה זו, עליהם להוכיח שלושה תנאים מרכזיים:
- הימצאותן של נסיבות מיוחדות שגרמו לביטול הטיסה.
- העובדה שנסיבות אלה היו מחוץ לשליטתו.
- העובדה שגם אם נעשה כל האפשר, לא ניתן היה להימנע מביטול הטיסה.
על פי עדות חברת התעופה, בטיסה הראשונה התגלה חוסר איזון במערכות הדלק, כאשר בהמשך התרחש עוצר המראות בנמל התעופה, כך שלא ניתן אישור להמראה. בטיסה השנייה התרחשה תקלה במערכות הבלימה ומטעמי בטיחות הוחלט על ביטול הטיסה. בשלישית אירעה תקלה לא צפויה במערכות החשמל שחייבה בתיקון מיידי ולכן הטיסה בוטלה. הרביעית כללה תקלה שאילצה את השבת המטוס לטרמינל ומאוחר יותר התקבל עוצר המראות.
בדיון, קבע השופט כי טענת עוצר ההמראות אינה קבילה, משום שחברת התעופה לא הבהירה מתי הסתיים הטיפול בתקלה הטכנית שהתרחשה לפני כן, כך שזהו אינו הגורם לעיכוב המשמעותי. באשר לתקלות החריגות עצמן, הרי שלא הוכח כי המדובר בתקלות חריגות באמצעות איש מקצוע בכיר וכל שהוצג הוא דוחות טכניים בשפה האנגלית, ללא תצהיר מצד ממציא הדוחות עצמו. לאור אלה פסק השופט פיצוי בהתאם לתוספת הראשונה לחוק בסך של 3,050 ₪ ובנוסף פיצויים לדוגמה בסך של 1,500 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.