ת"א 49782-11-15 אייל אשוואל נ' אדריה איירווייז Adria Airway
מקרה זה איננו דן בביטול או עיכוב טיסה, אלא דווקא בהקדמתה של הטיסה ובשאלה האם דין הקדמת טיסה כדינו של עיכוב טיסה לפי חוק טיבי.
מדובר ב-14 בני משפחה שטסו לחופשה בליובליאנה ורכשו כרטיסי טיסה הלוך-חזור מחברת אדריה איירווייז. הטיסה אורכת כ-4 שעות לכל כיוון והטיסה מתל אביב לליובליאנה יצאה ונחתה כמתוכנן. המחלוקת היא בנוגע למה שהתרחש בטיסה חזור, שתוכננה להמריא בשעה 00:25 והייתה צפויה לנחות בנמל התעופה בן גוריון בישראל בשעה 04:40.
שלושה ימים קודם לכן, התבשרו הנוסעים דרך סוכן הנסיעות שלהם על שינוי יזום בטיסה מצידה של חברת התעופה. השינוי החדש כלל מעבר לטיסה חלופית עם נחיתת ביניים בווינה ומשם לישראל, במועד מוקדם כמעט ב-7 שעות ממועד ההמראה המקורי.
הדבר אילץ את בני המשפחה לקצר את חופשתם ולהתייצב לטיסה הראשונה מליובליאנה לווינה בשעה 18:05 ולהמריא לטיסת המשך מוינה לנמל התעופה בן גוריון בשעה 20:25.
הסיבה להחלפת המטוסים לטענת חברת התעופה, הייתה בשל "תקלה משביתה בלתי שגרתית". בנסיבות אלה, נאלצה חברת התעופה להשתמש במטוס עם קיבולת נוסעים נמוכה יותר, כך שנוצר אצלה מצב של "אובר בוקינג" (רישום יתר). בשל כך, העבירה חלק מהנוסעים לטיסה אחרת, כאשר הקשר בינה לבין הנוסעים התרחש דרך סוכנות הנסיעות ובתיאום עמה. בשל העובדה כי המדובר בתקלה טכנית, הציעה חברת התעופה לנוסעיה פיצוי בסך 20 יורו בלבד לכל נוסע.
האם ניתן לראות בהקדמת מועד הטיסה כביטול טיסה ולספק בשל כך פיצוי לפי חוק טיבי בסך 2,070 שקלים?
על פי חוק שירותי תעופה, טיסה שבוטלה היא אחת משתיים:
- טיסה שלא התקיימה.
- טיסה שהמריאה באיחור של 8 שעות לפחות ממועד הטיסה המתוכנן.
ניתן לראות כי הטיסה המדוברת אינה עומדת בהגדרה זו, שכן מדובר בטיסה שהתקיימה אך במועד מוקדם יותר.
מה קובע חוק טיבי לעניין החלפת הטיסות ומצב של "אובר בוקינג"?
- אם בידו של הנוסע כרטיס טיסה, אך מפעיל הטיסה מסרב להטיס אותו גם מסיבה של "אובר בוקינג", מחובתו של מפעיל הטיסה לפנות אל הנוסעים הרשומים בטיסה ולבדוק האם יש מביניהם נוסע שמוכן לוותר על מקומו בתמורה שתוסכם מולו בהמשך.
- אם הנוסע לא הסכים לוותר על מקומו בטיסה, הוא זכאי לשירותי סיוע ופיצוי כספי בהתאם לתוספת הראשונה בחוק ולהשבת התמורה או כרטיס טיסה חלופי – לפי בחירתו.
- אם הוצע לנוסע כרטיס טיסה חלופי והנוסע קיבל את הצעה זו, חברת התעופה תוכל להפחית את סכום הפיצויים עבורו ב-50%, אם וכאשר האיחור במועד הנחיתה המקורי הוא עד 5 שעות.
בפועל, חברת אדריה איירווייז לא פנתה ישירות לנוסעים כדי לבדוק האם מישהו מהם מוכן לוותר על מקומו. להגנתה טענה החברה כי התיאום בנושא התרחש מול סוכנות הנסיעות ולכן אין המדובר בהפרת החוק, אלא כפנייה מוקדמת לנוסעים כמתבקש.
בסיום ההליך המשפטי קבעה השופטת כי הזכות לפיצוי שמורה לנוסעים בכל מקרה, שהרי רק כאשר נוסע מוותר מרצונו על מקומו בטיסה בתמורה להטבות ניתן להפחית מהפיצוי שלו. מכיוון שתכלית החוק היא לספק פיצוי בין אם הוצע ויתור שכזה ובין אם לאו, יש לספק את הפיצוי בכל מקרה.
לעניין הקדמת הטיסה קבעה השופטת כי המדובר בקיצור של משך החופשה המתוכנן שמנע מהנוסעים לנצל את יום האחרון של חופשתם במלואו, כפי שתכננו. בנקודה זו לגישתה, דין הזכות לפיצוי בגין איחור בהמראה כדין הפיצוי בגין הקדמת הטיסה. מכיוון שהפיצוי המלא לפי חוק טיבי מתקבל כאשר האיחור בנחיתה ביעד הסופי עולה על 5 שעות, הרי שיש לספק אותו גם אם התעכבה הטיסה וגם אם הוקדמה. מכל פנים, מדובר בהקדמה שעולה על חמש שעות ולכן אין להפחית מגובה הפיצוי המלא בכל מקרה.
לפיכך נקבע כי ישולמו לנוסעים פיצויים בסך 2,070 בהתאם לתוספת הראשונה בחוק שירותי תעופה + פיצויים לדוגמה בסך 750 ₪ לכל נוסע. דהיינו פיצוי כספי של 2,820 ₪ לכל נוסע, בתוספת חיוב הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.