תביעה נגד חברת תעופה זרה על פי חוק שירותי תעופה

תביעה נגד חברת תעופה זרה

לצערנו, רבים מאיתנו היו במצב בו נאלצנו להמתין שעות רבות לטיסה שהתעכבה, או נודע לנו כי הטיסה שציפינו לה בוטלה. אך באילו מקרים אנו זכאים לפיצוי מחברת התעופה?

במידה והטיסה שלכם בוטלה באופן חד צדדי על ידי חברת התעופה, או חוויתם עיכוב בטיסה מעל שמונה שעות, ניתן לבדוק את זכאותכם לפיצוי כספי, ללא עלות ובמהירות, באמצעות מילוי הטופס שבתחתית העמוד, או ניתן ללחוץ כאן על מנת לשלוח הודעת וואטסאפ.

מחפשים עורכי דין תביעות נגד חברות תעופה? משרדנו הוא הוותיק והמנוסה ביותר בייצוג נוסעים וקבוצות נגד חברות תעופה ישראליות וזרות. לחצו כאן ותוכלו לראות חלק מהתביעות הרבות שהוגשו לבתי המשפט ופורסמו בכלי התקשרות.

במידה ופניתם לחברת התעופה ודרשתם פיצוי על פי חוק טיבי וזו סרבה לפצות, או לא התייחסה כלל לבקשתכם, ניתן לדרוש מעבר לפיצוי הקבוע בחוק, גם פיצויים לדוגמה שיכולים להגיע עד ל- 10,350 ש"ח.

אולם, לרוב הדברים הם לא כה פשוטים. שאלת פסיקת פיצויים לדוגמה הקבועים בחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב-2012 (להלן: "חוק טיבי"), הנה הכרעה שנתונה כולה לשיקול דעתו של בית המשפט בלבד.

אומנם, המחוקק קבע לבית המשפט את הקווים המנחים שאמורים לתחום \ להנחות את שיקול דעתו, אך גם לאחר מכן, כפי שיעיד כל עורכי דין נגד חברות תעופה הבקיא בתחום, טווח שיקול הדעת שנותר בפני בית המשפט הנו רחב להפליא, וזאת מבלי לקשר האם מדובר בהפרה של ביטולי טיסות, עיכוב בטיסות, איחור בטיסה וכד'.

כתב תביעה נגד חברת תעופה – מהו הפיצוי הקבוע בחוק על עיכוב טיסה או ביטול טיסה?

באופן כללי, על פי חוק טיבי ("חוק שירותי תעופה"), נוסעים אשר הטיסה שלהם בוטלה או טסה שהתעכבה מעל לשמונה שעות, זכאים לפיצוי על פי הקריטריונים הבאים:

במידה והמרחק בין נקודת המוצא לנקודת היעד הוא עד 2,000 ק"מ (לדוגמה: ישראל – יוון) סכום הפיצוי יהיה 1,290 ₪.

במידה והמרחק בין נקודת המוצא לנקודת היעד הוא עד 4,500 ק"מ (לדוגמה: ישראל – פולין) גובה הפיצוי יהיה 2,050 ₪.

במידה והמרחק בין נקודת המוצא לנקודת היעד הוא מעל 4,500 ק"מ (לדוגמה: ישראל – ארה"ב) גובה הפיצוי יהיה 3,050 ₪.

אולם, פעמים רבות חברות התעופה מסרבות לשלם את הפיצוי הקבוע בחוק, בתואנות שונות. במקרים מעין אלו, נדרשת התערבות של עורך דין המתמחה בדיני תעופה.

מהם הקריטריונים לפסיקת "פיצויים לדוגמה" נגד חברת תעופה שהפרה את חוק שירותי תעופה?

ראשית, האלמנטים שמפנה אליהם המחוקק בסעיף 11 לחוק עיכוב בטיסה, ובגינם עשוי בית המשפט לפסוק פיצויים לדוגמה הנם ברורים, ונציין אותם בקצרה:

  • אי-מתן הטבות אשר זכאי להן הנוסע במקרים של ביטולי טיסות, לרבות עיכובי טיסות משמעותיים, איחור טיסה, הקדמת טיסה ואובר בוקינג.
  • הנפקת כרטיס טיסה אשר המועד הרשום בו אינו מאושר מראש על-ידי רשות שדות התעופה (שמה המוכר בקרב עורך דין תעופה הנו "טיסה פיקטיבית"), ובתנאי שבפועל הטיסה המריאה בפער (עיכוב בטיסה \ הקדמת טיסה) העולה על שעתיים מהמועד "הפיקטיבי" הנקוב בכרטיס הטיסה שהונפק לנוסע.

שנית, הקריטריונים שנדרש בית המשפט לשקול בבואו לקבוע את גובה הפיצוי, הנם:

  • אכיפת החוק והרתעה.
  • עידוד התובע למימוש זכויותיו בדין.
  • הפרה חוזרת של חברת התעופה.
  • חומרת ההפרה ונסיבותיה.
  • שוויה הכספי של העסקה עצמה לגביה בוצעה ההפרה.

בהתאם לאמור לעיל, ולאור שיקול הדעת הרחב שיש בידי בית המשפט בבואו לפסוק פיצויים לדוגמא, מדובר ברכיב פיצוי שלא תמיד ניתן לקבוע או להעריך מראש את תוצאותיו. לאור זאת, הופך סעיף 11 לחוק ביטול טיסה לכלי משפטי מצוין ביד הנוסע, ותובעים רבים כוללים אותו באופן כזה או אחר בתביעתם.

אולם, אין זה אומר שבית המשפט שש לפסוק פיצויים מסוג אלו, וכפי שנדגים מיד, אף במקרים שהוכחה הפרה בוטה של החוק על ידי חברת התעופה, אין זה בהכרח מחייב את בית המשפט לפסוק פיצויים לדוגמה.

"פיצויים לדוגמה" על איחור בטיסה – תיאור מקרה:

במסגרת ת"ק 36601-07-15 נתנזון נ' אוסטיראן איירליינס ואח', אשר נדון בבית המשפט לתביעות קטנות בנתניה, בפני כבוד השופטת סמדר קולנדר-אברמוביץ, מתואר מקרה בו הטיסה המריאה באיחור של 36 שעות כך שהתובעת הגיעה לארץ באיחור של 26-27 שעות (!)- זמן משמעותי ללא ספק. התובעת טענה כי פנתה לחברת התעופה אך לא קיבלה כל מענה. טענת ההגנה של חברת התעופה, לפיה הטיסה התעכבה בשל תקלה טכנית, נדחתה על ידי בית המשפט.

כלומר, במקרה זה היתה רשאית התובעת מלכתחילה לפיצוי על פי חוק טיבי על טיסה שבוטלה וכן במתן הטבות על ידי חברת התעופה לאור האיחור הגדול בזמן הטיסה (שירותי לינה, ואוצ'רים למזון). אולם חברת התעופה לא סיפקה זאת כלל.

לכאורה, היינו מצפים שבית המשפט יקח בחשבון את העובדה שחברת התעופה לא מילאה אחר חובותיה בדין, ביקשה להסתתר מאחורי טענה סתמית של "תקלה טכנית במטוס", שלא הוכחה (או הייתה קרובה לכך), ולא פיצתה את התובעת כזכאותה – ויפסוק, בצוותא לסכומים המגיעים לתובעת עקב האיחור המשמעותי בנחיתה, גם פיצויים לדוגמה.

ראוי לציין, כי אין כוונתנו שעל בית המשפט לפסוק בכל מקרה שכזה את מלוא הסכום האפשרי בחוק, מעל 10,000 ש"ח – ובהחלט יש מקום לשיקול הדעת של בית המשפט בהתאם לנסיבות המקרה.  אולם, כבוד השופטת מחליטה שלא לפסוק פיצוי כלל לפי סעיף 11 לחוק, ולהלן נימוקיה:

"באשר לטענת התובעת לפיצוי בגין התחמקות וזלזול הנתבעת, הרי שאין בידי לקבל טענה זו. התובעת הגישה את תלונתה לנתבעת ולאחר חודש בלבד מצאה להגיש תביעתה זו. אין מדובר בזמן סביר לטעמי ובמיוחד כאשר מדובר בחברה זרה אשר משרדיה אינן יושבים בישראל. מן הראוי היה כי התובעת תמתין לקבלת תשובה פרק זמן ארוך יותר ומשלא עשתה כן, אין לומר כי הנתבעת לא התייחסה לתלונתה."

במילים פשוטות – מנמקת כבוד השופטת את החלטתה שלא לפסוק פיצויים לדוגמה, בכך שהתובעת המתינה לאחר הגשת תלונתה לנתבעת רק כחודש ימים טרם הגשת התביעה, ולטעמה של השופטת, ראוי היה להמתין פרק זמן ארוך יותר, חרף ביטולי טיסות מפורשים וברורים.

השופטת לא מתארת כמה זמן לדעתה ראוי להמתין – האם חודש וחצי? האם חודשיים? האם שלושה חודשים? האם חצי שנה?

עוד מנמקת כבוד השופטת, כי מדובר בחברה זרה, שמקום מושבה אינו בישראל – אך גם טענה זו הנה חלשה לטעמנו, שהרי לכל חברה שכזו, לפי הדין, ישנה נציגות ישראלית לקבלת כתבי בי-דין (עורך דין תעופה בד"כ) – שלרוב אף תטפל בתלונות הנוסע, וככלל, וודאי שעל חברת התעופה להחזיק מען שירותי בשפה האנגלית, העוסק גם במענה לתלונות הציבור ובתשלום כספים במקרה של הפרות עקב עיכוב טיסות וביטולי טיסות.

לאור זאת, ניתן לראות כי על אף החקיקה של "חוק שירותי תעופה" אשר קידמה באופן משמעותי את זכויות הנוסע, נוסעים רבים עדין נתקלים בקשיים בהשגת הפיצוי המגיע להם מחברת התעופה. במקרים אלו ניתן לפנות לעורך דין מומחה בתחום התעופה בכדי שיסייע לכם להשיג את הפיצוי המגיע לכם.