איחור בטיסת קונקשן – האם הנוסע זכאי לפיצוי על פי חוק טיבי איחור בטיסה?

במאמר זה נעסוק במקרים בהם נרכשו טיסות הכוללות עצירת ביניים ונגרם איחור בטיסת קונקשן, כלומר הנוסע החמיץ את טיסת ההמשך. פעמים רבות, הן בשל הרצון להוזיל את מחירו של כרטיס הטיסה ולעיתים בשל העדר נתיב אווירי ישיר לנקודת היעד אליו אנו מעוניינים להגיע, נוסעים רבים רוכשים טיסת קונקשן בה מחליפים טיסה בנקודה כלשהי, וממשיכים ליעד הסופי.

נציין כבר עתה, כי במידה ונגרם לכם איחור בטיסת קונקשן שחברת התעופה בשני המקטעים הייתה אותה חברה, או שחברת התעופה הענישה אתכם באופן אבסורדי וביטלה לכם באופן חד צדדי את כל מקטעי הטיסה  (גם את טיסת החזור שהייתה אמורה להתבצע בכלל בעוד מספר שבועות או חודשים), וכתוצאה מכך חויבתם בפועל לרכוש כרטיסי טיסה חדשים, אתם ככל הנראה זכאים לפיצוי כספי על פי חוק טיבי איחור בטיסה.

לבדיקת זכאותכם לפיצוי, על ידי עורך דין דיני תעופה, ניתן למלא כבר בשלב זה טופס מתאים בתחתית העמוד, או לשלוח הודעה באמצעות לחיצה על כפתור זה.

איחור בטיסת קונקשן – באלו תנאים זכאי הנוסע לפיצוי כספי?

האם לאחר חקיקתו של חוק טיבי איחור בטיסה (המסדיר מקרים של ביטול טיסות, עיכוב בטיסה ורישום יתר), יהיה הנוסע זכאי לפיצוי כספי במקרה איחור בטיסת קונקשן?

בטרם נשיב על שאלה זו, נמחיש את הסיטואציה בה נוסעים מוצאים את עצמם "תקועים" באמצע הדרך באמצעות הדוגמה הבאה:

נוסע רכש מחברת התעופה טורקיש איירליינס כרטיס מתל אביב לבנגקוק דרך איסטנבול. המקטע הראשון מתל אביב היה אמור להמריא בשעה 12:00 ולנחות באיסטנבול בשעה 14:00. המקטע השני מאיסטנבול לבנגקוק היה אמור להמריא בשעה 15:00. לצערכם, המקטע הראשון מתל אביב המריא באיחור קל – בשעה 13:30 ונחת באיסטנבול בשעה 15:30 וכשהגעתם לעלות על טיסת ההמשך נודע לי כי הטיסה המריאה בשעה 15:00 כמתוכנן. יצוין, כי חברת התעופה לקחה אחריות ושיכנה אתכם בבית מלון עד מועד הטיסה החלופית שהמריאה רק ביום שלמחרת, אך בסופו של דבר, הגעתם לבנגקוק באיחור של 24 שעות ביחס למועד המקורי.

במקרה כזה, פירשו בתי המשפט את חוק טיבי איחור לטובת הנוסע וקבעו שיש לבחון באיזו שעה הגיע הנוסע ליעדו ולא באיזו שעה המריאה. לכן, על פי הדוגמה שהבאנו לעיל, הנוסע יהיה זכאי באופן תיאוריתי לפיצוי בסך של 3,050 ש"ח משתי סיבות: 1. הנוסע הגיע ליעדו הסופי (בנגקוק) באיחור מצטבר של מעל שמונה שעות 2. חוק טיבי איחור בטיסה קובע כי במידה והמרחק בין נקודת המוצא לנקודת היעד עולה על 4,500 ק"מ הנוסע יהיה זכאי לפיצוי בסך של 3,050 ש"ח.

איחור בטיסת קונקשן בטיסת ההלוך 

"נרכש כרטיס טיסה לטיסה הכוללת חניית ביניים אשר מופעלת על ידי אותו מפעיל טיסה, והתקיימה עילה מזכה בקטע מהטיסה – יהיה הנוסע זכאי לקבל את מלוא התמורה ששולמה בעד כרטיס הטיסה גם אם קטע מהטיסה התקיים בפועל ובלבד שהנוסע לא הגיע ליעד הסופי; הגיע הנוסע ליעד הביניים בטיסה כאמור והחליט שלא לטוס ליעדו הסופי המקורי עקב העילה המזכה, יהיה זכאי לקבל ממפעיל הטיסה, ללא תמורה, גם כרטיס טיסה בחזרה לנקודת המוצא, בנוסף להשבת התמורה"

במילים פשוטות, המחוקק, בחוק טיבי איחור בטיסה, מתייחס לכמה מקרים: הראשון, מקרה קלאסי, בו הנוסע רכש כרטיס טיסה הכולל מספר מקטעים, ובאחד מהם (לא משנה איזה), התקיימה "עילה מזכה" (ביטול טיסה, עיכוב טיסה מעל שמונה שעות או אובר בוקינג). במקרה שכזה, יהיה זכאי הנוסע לקבל בחזרה את מלוא התמורה ששילם עבור כרטיס הטיסה, והכל בתנאי שהנוסע לא הגיע ליעדו הסופי. המחוקק מרחיב, ובנוסף לכך, שם את הכדור בידיו של הנוסע לכלכל את המשך מסעו – במקרה שהתקיימה עילה מזכה ביעד הביניים (בקונקשן), ומתקיימת כלפי הנוסע עילה מזכה, רשאי האחרון אף להחליט שלא להמשיך את טיסתו ליעדו הסופי. במקרה שכזה, הנוסע יהיה זכאי ממפעיל הטיסה, בנוסף להשבת התמורה המלאה על כרטיס הטיסה, גם כרטיס טיסה חזרה לנקודת המוצא.

איחור בטיסת קונקשן בטיסת החזור

הנה כי כן, ניתן להיווכח כי המחוקק רואה בחומרה יתרה שינויים בלוח הטיסות במקרים של טיסות הכוללות חניית ביניים, ומגדיל במקרים אלו את חבילת הפיצוי והאפשרויות העומדות בפני הנוסע.

המקרה השני, הנו מצב שבו רכש הצרכן כרטיס טיסה "הלוך-ושוב", כתוכן הסעיף העוקב, 3(ב)2 לחוק שירותי תעופה הקובע כלהלן:

"נרכש כרטיס טיסה הלוך ושוב, לרבות כרטיס טיסה הלוך ושוב לטיסה הכוללת חניית ביניים, והתקיימה עילה מזכה בטיסה הלוך מנקודת המוצא – יהיה הנוסע זכאי לקבל את מלוא התמורה ששולמה בעד כרטיס הטיסה; התקיימה עילה מזכה בטיסה בחזרה מהיעד לנקודת המוצא – יהיה הנוסע זכאי לקבל את מחצית התמורה ששולמה בעד כרטיס הטיסה; לעניין כרטיס טיסה כאמור לטיסה הכוללת חניית ביניים – התקיימה העילה המזכה בטיסה הלוך, והנוסע הגיע ליעד הביניים, ובשל העילה המזכה החליט שלא לטוס ליעדו הסופי המקורי עקב העילה המזכה, יהיה זכאי לקבל ממפעיל הטיסה, ללא תמורה, גם כרטיס טיסה בחזרה לנקודת המוצא, בנוסף להשבת התמורה"

המחוקק מבדיל בין שני תתי-מקרים שונים: הראשון, בו מתרחשת העילה המזכה בטיסת ההלוך – או אז, פני הדברים זהים לנאמר דלעיל, והנוסע יהיה זכאי להשבה מלאה של עלות כרטיס הטיסה, וזאת חרף העובדה שמדובר בעלויות גבוהות יותר (שהרי כרטיס טיסה 'הלוך-ושוב' יקר יותר מכרטיס לכיוון אחד). המקרה השני, הנו מצב בו מתרחשת העילה המזכה בטיסת החזור, אז זכאי הנוסע למחצית התמורה בלבד (שהרי מימש את טיסת ההלוך במלואה וללא דופי).

כמוכן, גם כאן מותיר המחוקק את אפשרות הבחירה בידי הנוסע, ובמקרה שבו החליט האחרון, בטיסת ההלוך, שלא להמשיך את טיסתו המקורית עקב התרחשות העילה המזכה, זכאי הוא לקבל ממפעיל הטיסה, בנוסף להשבה המלאה (והיקרה יותר), גם כרטיס טיסה בחזרה לנקודת המוצא.

לסיום, ראוי להעיר, כי בשונה ממקרים ברי פיצוי שונים הפזורים לאורכו של חוק שירותי תעופה, במקרה בו מחליט התובע שלא להמשיך את טיסתו, זכאותו לכרטיס טיסה בחזרה לנקודת המוצא, הנה מול 'מפעיל הטיסה' בלבד, ולא גם מן 'המארגן'. ניתן להניח, כי ההיגיון העומד מאחורי צמצום זכאותו של הצרכן במקרה שכזה, נובע מכך ש'המארגן' איננו מפעיל טיסות באופן סדיר ושוטף, וקשה יהיה להשית עליו חובה שכזו, שיתכן ולא תעמוד לרשותו האפשרות המעשית למלא.

פיצוי על איחור בטיסת קונקשן

לסיכומם של דברים, אנו למדים כי המחוקק בחוק שירותי תעופה, לא העלים מעיניו את המציאות הנפוצה הכוללת רכישת טיסות הכוללות עצירת ביניים, וביקש להעמיד את הפיצוי וזכאותו של הצרכן ברף גבוה יותר מטיסות ישירות. בידי הצרכן הזכאות להשבת תמורה מלאה, ללא קשר האם מדובר בכרטיס טיסה לכיוון אחד, או הלוך-ושוב, וכן, בכל אופן, שמורה בידיו האפשרות להחליט האם להפסיק את דרכו למדינת היעד ולשוב על עקבותיו בחזרה לנקודת המוצא, ואילו החליט כן, זכאי הוא לקבל ממפעיל הטיסה כרטיס טיסה מתאים.