ת"א 1040-02-16 סגל ואח' נ' אל–על נתיבי אויר לישראל בעמ
האם טיסה שהמריאה כמתוכנן, חוותה תקלה טכנית חריגה ובלתי צפויה באמצע הדרך ונאלצה לשוב על עקבותיה לנקודת המוצא, תיחשב כטיסה שבוטלה לפי חוק סיוע ושירותי תעופה (חוק טיבי)?
מעשה ב-49 נוסעי חברת התעופה "אל-על", שטסו בשעת בוקר מתל אביב לניו יורק. חמש שעות מרגע ההמראה, התחוור לטייס כי אירעה נפילת לחץ שמן באחד מארבע מנועי המטוס. בהתאם לנהלים כיבה מיד את המנוע ופנה אל הנוסעים, באומרו כי קיימת תקלה טכנית באחד המנועים המאלצת אותו לנחות בנמל התעופה הקרוב ביותר – הית'רו בלונדון.
במקביל, פנה הקברניט להתייעצות עם מרכז השליטה של חברת התעופה. בראש מעייניו בנקודה זו, נמצאו בטיחותם ורווחתם של הנוסעים ולכן סבר שנחיתה בשדה התעופה הקרוב ביותר תהווה את הפתרון האידיאלי.
אולם במעמד השיחה עם קצין המבצעים ממרכז השליטה, ניתנו לו נימוקים אחרים: נחיתה בלתי מתוכננת של מטוס כה גדול ועם מספר כה רב של נוסעים בשדה תעופה אחר, תגרור בעיות ועיכובים משמעותיים בכל הנוגע לטיפול בנוסעי הטיסה, מציאת טיסות חלופיות ורווחתם.
בנוסף, מדובר בתקלה המחייבת החלפת מנוע ולכן בנחיתה באירופה, תידרש הטסה מיוחדת של צוות טכנאים מהארץ עם מנוע חלופי, שתכלול טיפול משוער של יומיים לפחות. זאת ועוד, מרכז השליטה ביצע בדיקה, לפיה לא יהיו די טיסות חלופיות לנוסעי הטיסה. גם שיכון במלונות מקומיים לא יועיל, שכן כמות המקומות הזמינים נמוכה.
לאור כל אלה, החליטה אל על להשיב את המטוס על עקבותיו ולנחות בנמל התעופה בן גוריון.
בנקודה זו, וחצי שעה מרגע שהודיע הקברניט לנוסעים על נחיתה בלונדון, בישר להם כי בתום עריכת השיקולים הנדרשים הוחלט כי המטוס ישוב על עקבותיו וינחת בישראל. וכך בתום עשר שעות טיסה, מחציתן מלוות בחרדה, חוסר אונים ואי וודאות מצד הנוסעים, נחת המטוס בשלום בנמל התעופה בן גוריון.
מלבד תחושות הלחץ שליוו את הנוסעים במשך שעות רבות, הן בשל עיכוב ההגעה ליעד במועד והן בשל קיומה של תקלה טכנית באחד המנועים, נגרמו להם גם עוגמת נפש וסבל רבים. כתוצאה מביטול הטיסה דרשו התובעים פיצוי על פי חוק סיוע שירותי תעופה (חוק טיבי) בסך 3,100 אך סורבו.
לתחושתם, מוטב היה לנחות בנמל התעופה הית'רו בלונדון כפי שנאמר להם מלכתחילה, שכן מדובר בשדה תעופה גדול, קרוב יותר אל היעד, ממנו יוצאות שפע טיסות לארה"ב.
מכל מקום וכתוצאה מסירוב אל על לפצות את הנוסעים, הוגשה תביעה בשמם של 49 הנוסעים אשר יוצגו על ידי עו"ד רוטבאום.
בדיון שהתקיים, התרשמה השופטת כי חברת התעופה אמנם הצביעה מצידה על "תקלה חריגה", אך בפועל לא מסרה כל ראיה שניתן להבין ממנה, האם אכן מדובר בתקלה נדירה והאם בוצעו די פעולות כדי למנוע מבעוד מועד את התרחשותה. במילים אחרות, לא הוצג כל נתון שמוכיח כי לא ניתן היה לצפות בפועל את התקלה ושלו ידעה עליה, הייתה עושה כל שביכולתה למנוע אותה.
בנוסף, לא הוכיחה חברת התעופה כי ביטול הטיסה הינו מצב בלתי נמנע ולא מסרה ראיות שמצביעות על טיב ההחלטה למנוע את נחיתת המטוס בלונדון. לא הוגש תיעוד רלוונטי לגבי בדיקות שנערכו לבירור טיסות חלופיות ושיכון הנוסעים במלונות מקומיים וגם לא הוצגה זמינותו של אותו מנוע חלופי בשדה התעופה בו שקל הטייס לנחות.
לאור כל אלה ובשל העובדה כי לפי חוק סיוע ושירותי תעופה מדובר בעיכוב טיסה מעל ל-8 שעות, קבעה השופטת כי יש לפצות כל תובע בסכום של 3,100 ₪. בנוסף לפיצוי זה ולאור חומרת ההפרה ועוגמת הנפש, יפוצה כל נוסע בסך 2,000 ₪ נוספים. כלומר – 5,100 שקלים לכל תובע, בנוסף פסקה השופות הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין.
