Your browser is out of date!

This website uses the latest web technologies so it requires an up-to-date, fast browser!
Try Firefox or Chrome!

עיכוב בטיסה

מאמר זה יעסוק בתובענה שבכותרת, אשר נדונה בבית המשפט לתביעות קטנות בבאר-שבע, בה הכריעה כבוד השופטת עמיתה, דרורה בית אור, בכמה שאלות משפטיות הקשורות לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב-2012 (להלן: ("חוק ביטול טיסות" \ "החוק").

טרם נתייחס ליסוד המשפטי, נביא את תמצית העובדות, כפי שמתואר בפסד הדין:

"לטענת התובע  ביום 9.8.15 רכש מהנתבעת באמצעות הטלפון  4 כרטיסי טיסה לו ולבני משפחתו בסך כולל של 1796 יורו. יעד הנסיעה היה האי קרפאטוס (להלן: "האי"). מועד הטיסה  3.10.15 וחזרה ביום 7.10.15.

 עיכוב בטיסה

לטענת התובע בחלוף חודש ממועד ההזמנה וסמוך למועד היציאה לאי הודיעה הנתבעת לתובע כי החליטה לשנות את מועד החזרה לארץ ליום 6.10.15 וזאת  נוכח סיום חופשת חג הסוכות ביום 5.10.15 והעדר ביקוש  למועד הטיסות ביום 7.10.15.

לטענת התובע הודיעה לו הנתבעת כי באפשרותו לבטל את ההזמנה לחילופין  לקבל 40 יורו פיצוי לכרטיס. התובע החליט לא לבטל את הטיסה נוכח סמיכות הזמנים הקצרה למועד יציאתו לאי. טוען התובע כי שעות הטיסה הינן 11:00 בבוקר הן ביציאה והן בחזרה משך הנסיעה המתוכנן היה שלושה ימים ומחצה  והשינוי גרם לחופשה שארכה יומיים ומחצה.."

 עיכוב בטיסה – תביעה נגד חברת תעופה זרה

בקצרה – מדובר בשינוי שנעשה מטעם חברת התעופה, אשר הקדימה את מועד טיסתו של התובע, וכחלק מכך, קיצרה את חופשתו בת השלושה ימים וחצי ביממה, וזאת עקב ביטולי טיסות.

השאלה המשפטית העומדת בלב המחלוקת שבין הצדדים, ושלא בכדי, הנה תזמון ההודעה מטעם חברת התעופה בדבר הביטול \ שינוי, ונסביר את הנפקות החשובה לכך בהמשך.

ראשית, טענות הצדדים לענין זה:

"בדיון שינה נציג הנתבעת את האמור בכתב ההגנה וציין כי ההודעה על שינוי מועד החזרה לארץ הומצאה לתובע 36 ימים (ולא 45) לפני הטיסה ליעד, והיה לו זמן מספיק לבחור  באפשרות של ביטול העסקה או להתקשר בעסקה חילופית.

טוען התובע  בעניין זה כי גם על פי המסמכים שצירף נציג הנתבעת לכתב ההגנה  מדובר בהודעה שנמסרה לתובע 13 יום לפני מועד הנסיעה."

בקצרה – הנתבעת טוענת כי ביטולי טיסות נעשו 36 ימים טרם מועד הטיסה המתוכנן, והתובע מנגד, טוען כי הדבר נעשה 13 ימים טרם לכך.

עיכוב בטיסה – פיצוי על איחור בטיסה

גילוי דעת טרם נתקדם בניתוח פס"ד – התובע הנו עורך דין (אין בידינו האם ניתן לכנותו כחלק מעיסוקו עורך דין תיירות, אך אין ספק כי התובע מועד לחוק שירותי תעופה ולהוראותיו).

נפקות מועד מתן ההודעה בדבר השינוי – כאמור, לב הכרעת הדין. סעיף 6 לחוק ביטול טיסות מזכה את הצרכן בפיצוי כספי (לצד חובת אספקת שירותי סיוע והשבת תמורה \ כרטיס טיסה חלופי) במקרים של ביטולי טיסות ועיכובי טיסות מעל ל-8 שעות.

בד בבד, סעיף 6 גם מעניק לחברת התעופה מספר טענות הגנה פוטנציאליות העשויות לאיין את זכאות הצרכן לפיצוי, כאשר סעיף 6(ג)(1) מתייחס למצב בו הודיעה חברת התעופה לצרכן על ביטולי טיסות 14 ימים לפחות טרם מועד היציאה המתוכנן, כלהלן:

"על אף האמור בסעיף קטן (א) נוסע שטיסתו בוטלה לא יהיה זכאי  לפיצוי כספי כאמור  בתוספת  הראשונה אם מפעיל הטיסה או המארגן הוכיח כי הנוסע קיבל  ממפעיל הטיסה או מהמארגן  או מנותן שירותי סוכנות הנסיעות הודעה על כך-

(1) 14 ימים לפחות לפני מועד הטיסה הנקוב בכרטיס הטיסה.

לצרכי השלמת התמונה, וחרף העובדה שאין הסעיף הקטן העוקב רלוונטי לענייננו, נסביר כי חברת התעופה תזכה בהגנה הקבועה בחוק, גם במקרה בו הודיעה לצרכן על ביטולי טיסות בפרק זמן שבין 7 ל-14 ימים טרם מועד היציאה המתוכנן, ובתנאי שמועד הנחיתה החדש שנקבע לא יאוחר משעתיים ביחס למקורי, וזאת לפי סעיף 6(ג)(2), הגורס כלהלן:

(2) בין 7 ל 14 ימים לפני מועד הטיסה הנקוב בכרטיס הטיסה ומפעיל  הטיסה או המארגן הציע לו טיסה חילופית שמועד המראתה הוא לכל היותר שעה  לפני מועד הטיסה הנקוב בכרטיס הטיסה המקורי ומועד נחיתתה ביעד  הסופי  הוא לא יאוחר משעתיים מהמועד המקורי לנחיתה באותו יעד.."

שאלת הגדרת הטיסה – טרם תוכל כבוד השופטת לדון בשאלה המכרעת, עליה לפסוח את משוכת הגדרת הטיסה עצמה – האם 'טיסה שבוטלה', כאמור בסעיף 6 לחוק ביטול טיסות, או שמא 'טיסה שמועד המראתה הוקדם', כאמור בסעיף 8. יש לציין, כי פסיקתה של כבוד השופטת עמיתה בענין זה נכונה לטעמנו, לרבות נימוקיה, הגורסים כלהלן:

"השאלה היא האם מדובר  במקרה זה בטיסה שבוטלה, כטענת התובע ואם כן האם היא מזכה את התובע בפיצוי כספי  כאמור בתוספת הראשונה. או האם מדובר בטיסה שמועד המראתה הוקדם, כטענת ב"כ הנתבעת ועקב כך זכאי התובע להשבת תמורה או לכרטיס חילופי ..

בעניינו מצאתי שמדובר  בטיסה שבוטלה שכן מועד הטיסה המקורי היה 7.10.15 והנתבעת הודיעה לתובע כי טיסה זו לא מתקיימת במועד שנקבע לה. הנתבעת הודיעה לתובע כי יוכל טוס 24 שעות  מוקדם יותר. לא מדובר בהקדמה של  בין חמש לשמונה שעות (כאמור בסעיף 8 לחוק) מדובר בביטול טיסה במועד שנקבע לה."

מכאן, נותר לכאורה רק לדון בשאלת מועד ההודעה בדבר ביטול הטיסה, וכפועל יוצא, בשאלת זכאותו של התובע לפיצוי כאמור בתוספת הראשונה – כפי שתואר לעיל. כבוד השופטת עמיתה גורסת כלהלן:

ההודעה לתובע נמסרה לפי גרסת התובע 13 יום לפני המועד ולגרסת הנתבעת 36 יום לפני. נכון שעל פי  נספחי ההגנה הזיכוי  הכספי הועבר לתובע ביום 20.9.15 דהיינו  13 יום לפני מועד הטיסה,  אך סביר להניח שהתובע ידע על כך לפחות יום או יומיים קודם. אף אחד מהצדדים לא הביא ראיה מתי  בדיוק נמסרה ההודעה על ביטול הטיסה לתובע והנטל במקרה זה הוא על התובע.

מכאן אני קובעת כי התובע ידע על ביטול מועד הטיסה לפחות 14 יום לפני המועד ועל כן הוא אינו זכאי לפיצוי כספי  כאמור בתוספת הראשונה.

עיכוב בטיסה – פיצוי בגין עיכוב בטיסה

הנה כי כן, מכריעה כובד השופטת עמיתה, בהסתמך על חשבונית הזיכוי, שהנפקתה נעשתה 13 ימים טרם מועד ההמראה המתוכנן, כי ההודעה נמסרה לתובע בפרק זמן שלמעלה מ-14 ימים, ובזאת, הלכה למעשה, שוללת השופטת את זכאותו של התובע לפיצוי.

לענין ההחלטה עצמה – נטל ההוכחה, במקרה של ניסיון חברת התעופה לזכות בהגנה שבדין, הנו כולו על חברת התעופה. הדבר עומד כקל וחומר, נוכח מקרה של הודעה בדבר ביטולי טיסות וביטולי טיסות, אשר כידוע לחברת התעופה, יש לכך נפקות משפטית כספית משמעותית.

משכך, כפי שיסכים כל עורך דין תעופה – ראוי היה כי חברת התעופה, אף מתוך שיקולי תועלת עצמית שלה, תתעד מסירת הודעות מסוג אלו, ואף תתעד את קבלתן על-ידי הצרכן.

בנדון, חברת התעופה לא עשתה כן, ומבקשת להסתמך על חשבונית הזיכוי בלבד, אשר הונפקה 13 ימים טרם מועד ההמראה, ובכך לקבוע, שסביר להניח שההודעה עצמה נמסרה כמה ימים קודם.

להפתעתנו – בית המשפט מקבל את עמדתה, וחרף העובדה שאין תיעוד כלשהו להודעה בדבר ביטולי טיסות, קובע עובדתית כי ההודעה נמסרה מעל 14 ימים קודם מועד היציאה. נזכיר לענין זה, כי חברת התעופה טענה תחילה כי מדובר ב-45 ימים קודם לכן, ושינתה גרסתה ל-36 ימים במהלך הדיון.

ראשית, ראוי כי נשאל – האם סביר להניח, לשיטתה של חברת התעופה, כי מסרה האחרונה הודעה לצרכן 45/36 ימים טרם מועד יציאה, אך זיכתה אותו רק 13 ימים קודם לכן? במילים אחרות, האם זה סביר שהזיכוי מוצא 32\26 לאחר מכן? ו\או שהתובע התלבטת מה לעשות עם חופשתו משך פרק זמן זה? וודאי שלא, ואף לא היה ניסיון לטעון לכך.

שנית, מדוע בכלל שינתה חברת התעופה את גרסתה, ומדוע הדבר אינו מקבל ביטוי לאמינות גרסתה כולה?

שלישית, אם חברת התעופה לא יודעת לעמוד על מועד מסירת ההודעה בדבר ביטולי טיסות, ומשידוע כי נטל ההוכחה לכך בדין רובץ כולו לפתחה – מדוע על בית המשפט להעדיף את גרסתה על זו של התובע, אשר אינו נדרש להוכיח מאומה בענין זה?

רביעית, ראוי להזכיר, כי זכותו של בית המשפט (בכפוף לכללי זהירות) להעדיף גרסתו ועדותו של צד אחד על פני השני, אך בית המשפט לא מנמק זאת בכך, אלא מעגן קביעתו בחשבונית הזיכוי כולה(!)

כבוד השופטת עמיתה מציינת כך: "אף אחד מהצדדים לא הביא ראיה מתי  בדיוק נמסרה ההודעה על ביטול הטיסה לתובע והנטל במקרה זה הוא על התובע" – אך האמרה הזו הנה תמוהה ביותר, שהרי אין התובע וחברת התעופה נושאים בנטל ראייתי זהה לענין זה.

ראוי להוסיף, כי במקרה בו שני הצדדים אינם מסוגלים להוכיח את מועד המסירה, וכיוון שנטל ההוכחה רובץ כולו על חברת התעופה, ראוי ונכון כי במצב דברים שכזה תתקבל דווקא גרסתו של התובע – בדיוק באותו האופן שבו גרסתו של תובע נדחית, במקרה בו שני הצדדים אינם מסוגלים להוכיח את טענותיהם.

בד בבד, מחליטה כבוד השופטת עמיתה לקבוע כפי שקבעה, ולדידנו, אף אילו סבורה הייתה הראשונה שזו הקביעה הנכונה, חרף כל האמור לעיל, ראוי היה כי הכרעתה תהיה מנומקת ומפורטת יותר, לרבות התייחסות לשאלת נטל ההוכחה שבדין.

פסיקתה של כבוד השופטת עמיתה ממשיכה להיות תמוהה גם בסופו של פסק הדין, בו היא מחליטה בכל זאת לפצות את התובע בסך של 2,000 ש"ח בגין עוגמת הנפש – למרות שמדובר ברכיב פיצוי וראש נזק שכלל לא קיים בחוק שירותי תעופה.

ראוי לציין, כי אכן קיים בחוק שירותי תעופה סעיף שמירת דינים, המאפשר לשאוב הוראות דין נוספות הקיימות במשפט הישראלי (ואף הבינ"ל במקרים מיוחדים), אך וודאי שאין זו תכליתו של חוק שירותי תעופה – אשר ביקש להסדיר את המצב המשפטי הקיים במדינת ישראל, באופן וודאי וברור, כאשר לכל הפרה (ביטולי טיסות, איחור בטיסה, עיכוב טיסות וכד') קבוע פיצוי קבוע ומפורט בחוק.

המקום היחידי בו מקבל בית המשפט את שיקול הדעת, הנו בפסיקת פיצויים לדוגמא – אך אין הדבר רלוונטי לרכיב 'עוגמת נפש', וככלל, מדובר בפיצוי הסותר את החוק, שהרי קבע הדין מפורשות – כי במקרה שבו נמסרה ההודעה פרק זמן של 14 ימים מראש, אין הצרכן זכאי לפיצוי כלשהו.

ולמעשה, מה עושה כבוד השופטת עמיתה בפועל? קובעת שהתובע אינו זכאי לפיצוי לפי חוק שירותי תעופה, ובאותה הנשימה, מפצה אותו בעוגמת נפש בסכום שרירותי הנובע כולו משיקול דעתה.

לטעמנו, מדובר בפסיקה שאיננה מוצלחת בלשון המעטה, הן לאופן התייחסות בית המשפט לדין הקיים, והן באופן פרשנותו.