Your browser is out of date!

This website uses the latest web technologies so it requires an up-to-date, fast browser!
Try Firefox or Chrome!

פיצוי על עיכוב בטיסה – דיני תעופה

חוק שירותי תעופה – תביעה נגד חברת תעופה זרה

שאלת פסיקת פיצויים לדוגמא, כאמור בסעיף 11 לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב-2012 (להלן: "חוק טיבי"), הנה הכרעה שנתונה כולה לשיקול דעתו של בית המשפט – ועד גובה הפיצוי של 10,280 ש"ח (סכום שמתעדכן בכל 01.01 בהתאם למדד).

אומנם, פורס המחוקק בפני בית המשפט את הקווים המנחים שאמורים לתחום \ להנחות את שיקול דעתו, אך גם לאחר מכן, כפי שיעיד כל עורכי דין נגד חברות תעופה הבקיא, מתחם שיקול הדעת שנותר בפני בית המשפט הנו רחב להפליא, וזאת מבלי לקשר האם מדובר בהפרה של ביטולי טיסות, עיכוב טיסות, איחור בטיסה וכד'.

עיכוב בטיסה פיצוי

ראשית, האלמנטים שמפנה אליהם המחוקק בסעיף 11 לחוק עיכוב בטיסה, ובגינם עשוי בית המשפט לפסוק פיצויים לדוגמא הנם ברורים, ונציין אותם בקצרה:

  • אי-מתן הטבות אשר זכאי להן הצרכן לפי סעיפים 5-8, ו-9(ב) – סעיפים העוסקים כאמור במקרים של ביטולי טיסות, לרבות עיכובי טיסות משמעותיים, איחור טיסה, הקדמת טיסה וכו'.
  • הנפקת כרטיס טיסה אשר המועד הרשום בו אינו מאושר מראש על-ידי רשות שדות התעופה (שמה המוכר בקרב עורך דין תעופה הנו "טיסה פיקטיבית"), ובתנאי שבפועל חוותה הטיסה ביטולי טיסות או המריאה בפער (עיכוב בטיסה \ הקדמת טיסה) העולה על שעתיים.

שנית, הקריטריונים שנדרש בית המשפט לשקול בבואו לקבוע את גובה הפיצוי, הנם:

  • אכיפת החוק והרתעה.
  • עידוד התובע למימוש זכויותיו בדין.
  • הפרה חוזרת של חברת התעופה.
  • חומרת ההפרה ונסיבותיה.
  • שוויה הכספי של העסקה עצמה לגביה בוצעה ההפרה.

בהתאם לאמור לעיל, ולאור שיקול הדעת הרחב שיש בידי בית המשפט בבואו לפסוק את הפיצוי האמור, מדובר ברכיב פיצוי מרתק, שלא תמיד ניתן לקבוע או להעריך מראש את תוצאותיו. לאור זאת, הופך סעיף 11 לחוק ביטול טיסה לכלי משפטי מצוין ביד הצרכן, ותובעים רבים כוללים אותו באופן כזה או אחר בתביעתם, קל וחומר אם זוכים אלו לייעוץ משפטי איכותי מעורך דין תעופה מנוסה.

בד בבד, אין זה אומר שבית המשפט שש לפסוק פיצויים מסוג אלו, וכפי שנדגים מיד, אף במקרים שהוכחה הפרה בוטה על-ידי התובעים, אין הדבר גוזר פיצוי אוטומטי מתוקף סעיף 11 לחוק.

פיצוי על איחור בטיסה

במסגרת ת"ק 36601-07-15 נתנזון נ' איירליינס ואח', אשר נדון בבית המשפט לתביעות קטנות בנתניה, בפני כבוד השופטת סמדר קולנדר-אברמוביץ, מתוארים העובדות כלהלן:

"התובעת טוענת כי רכשה כרטיסי טיסה מהנתבעת 1 באמצעות הנתבעת 2 מבייג'ין לישראל כולל חניית ביניים בוינה. הטיסה היתה אמורה לצאת ביום 14.6.15 ובפועל המריאה באיחור של 36 שעות והתובעת הגיעה לישראל באיחור של 26-27 שעות. התובעת מוסיפה וטוענת כי פנתה לנתבעת אך לא קיבלה ממנה כל מענה."

הנה כי כן, בפני בית המשפט תביעה בדבר עיכוב טיסות, עד כדי ביטולי טיסות, שהובילו לנחיתה ביעד הסופי באיחור של למעלה מ-26 שעות(!) – זמן משמעותי ללא ספק.

כמוכן, טענת ההגנה של הנתבעת – "תקלה טכנית במטוס", כפי שנביא מיד, איננה מתקבלת על-ידי בית המשפט, וככלל, נדמה כי נטענה בעלמא, כאשר גם לחברת התעופה עצמה היה ברור שאין היא קרובה להרמת נטל ההוכחה החל עליה בדין ובפסיקה.

בית המשפט מכריע בזאת בנקל, וכלהלן:

"הנתבעת טענה כי התקלה שנתגלתה במטוס נגרמה בשל נסיבות מיוחדות שאינן בשליטתה וכי לא ניתן היה למנוע את ביטול הטיסה.

 

ואולם- הנתבעת לא הניחה תשתית ראייתית לטענה זו. הנתבעת לא הוכיחה מתי נבדק המטוס ומתי התגלתה התקלה, לא הובהר האם ניתן היה לגלות את התקלה במועד מוקדם יותר וכן לא הוכיחה הנתבעת כי עשתה כל שביכולתה על מנת למנוע את ביטול הטיסה.

 

נכון הדבר כי ישנן תקלות טכניות אשר לא ניתן לצפותן מראש ושאינן בשליטת מפעיל הטיסה, אלא שבמקרה דנן לא הוכח כי התקלה אכן כזו."

לפיכך, הלכה למעשה, בפני בית המשפט הנכבד מונחת תובענה, הכוללת, מלבד רכיב הפיצוי אשר זכאים לו התובעים עקב ההפרה עצמה וביטולי טיסות, גם הפרה נוספת בדמות אי-מתן הטבות אשר זכאי להן הצרכן לפי סעיף 6 (העוסק בביטולי טיסות) – כאמור בסעיף 11((א)(1)(ב).

לכאורה, היינו מצפים שבית המשפט יקח בחשבון את העובדה שחברת התעופה לא מילאה אחר חובותיה בדין, ביקשה להסתתר מאחורי טענה סתמית של "תקלה טכנית במטוס", שלא הוכחה (או הייתה קרובה לכך), ולא פיצתה את התובעת כזכאותה – ויפסוק, בצוותא לסכומים המגיעים לתובעת עקב האיחור המשמעותי בנחיתה, גם פיצויים לדוגמא.

ראוי להוסיף, כי אין כוונתנו שעל בית המשפט לפסוק בכל מקרה שכזה את מלוא הסכום האפשרי בחוק, מעל 10,000 ש"ח – וודאי כי לא מדובר בשאלה בינרית, אלא כזו שהערכתה הנה איכותית, היכולה לנוע על ציר רחב ביותר. משכך, אין זה מן הנמנע לדידנו, שבנסיבות דנן, ראוי היה לפסוק מאות שקלים בודדים בלבד – והכל תלוי בנסיבות המקרה, ונימוקיו של בית המשפט בבחינת הקריטריונים שהציב בפניו המחוקק.

דא עקא, שכבוד השופטת מחליטה שלא לפסוק פיצוי כלל לפי סעיף 11 לחוק, ולהלן נימוקיה:

"באשר לטענת התובעת לפיצוי בגין התחמקות וזלזול הנתבעת, הרי שאין בידי לקבל טענה זו. התובעת הגישה את תלונתה לנתבעת ולאחר חודש בלבד מצאה להגיש תביעתה זו. אין מדובר בזמן סביר לטעמי ובמיוחד כאשר מדובר בחברה זרה אשר משרדיה אינן יושבים בישראל. מן הראוי היה כי התובעת תמתין לקבלת תשובה פרק זמן ארוך יותר ומשלא עשתה כן, אין לומר כי הנתבעת לא התייחסה לתלונתה."

במילים פשוטות – מנמקת כבוד השופטת את החלטתה שלא לפסוק פיצויים לדוגמא, בכך שהתובעת המתינה לאחר הגשת תלונתה לנתבעת רק כחודש ימים טרם הגשת התביעה, ולטעמה של השופטת, ראוי היה להמתין פרק זמן ארוך יותר, חרף ביטולי טיסות מפורשים וברורים.

השופטת לא מתארת כמה זמן לדעתה ראוי להמתין – האם חודש וחצי? האם חודשיים? האם שלושה חודשים? האם חצי שנה?

עוד מנמקת כבוד השופטת, כי מדובר בחברה זרה, שמקום מושבה אינו בישראל – אך גם טענה זו הנה חלשה לטעמנו, שהרי לכל חברה שכזו, לפי הדין, ישנה נציגות ישראלית לקבלת כתבי בי-דין (עורך דין תעופה בד"כ) – שלרוב אף תטפל בתלונות הצרכן, וככלל, וודאי שעל חברת התעופה להחזיק מען שירותי בשפה האנגלית, העוסק גם במענה לתלונות הציבור ובתשלום כספים במקרה של הפרות עקב עיכוב טיסות וביטולי טיסות.

האם תלונה במייל באמת דורשת מעל חודש ימים למענה? האם התעלמות של חודש לתלונה אלקטרונית, הנשלחת באופן מיידי ופשוט, הנה באמת סבירה בעולם טכנולוגי של ימינו?

לדידנו, במקרה בו בוצעה הפרה ברורה של חוק שירותי תעופה (ולא הוכח אחרת במקרה דנן), ראוי כי חברת התעופה עצמה תיזום את הפיצוי לצרכן – שהרי מדובר בסכומים שאינם במחלוקת.

אילו מבקשת חברת התעופה לטעון שהענין כן היה במחלוקת – שתתכבד ותציג בפני בית המשפט את טעמיה וראיותיה המינימליים למחלוקת הזו, שהרי אחרת, חזקה על חברת התעופה שמדובר בהתנהלות תועלתית-כלכלית מכוונת גרידא, שמטרתה להתעלם מלקוחותיה הזכאים לכספים מתוך התקווה להתחמק מתשלום.

למה שחברת התעופה תשלם מיד כספים, אפילו במצב דברים שהנה יודעת שאלו מגיעים בוודאות לצרכן – אם בידיה להתעלם ממנו, לקוות שישכח מן הענין או שאין בידיו את הזמן או את הידע המספיק כדי להתמודד עמה, ובכך לנסות ולהתחמק מן התשלום?

לטעמנו, פסיקה מסוג זו של בית המשפט, אשר לצד דחיה מפורשת של טענות ההגנה של חברת התעופה, דוחה בסתמיות את הדרישה לפיצויים לדוגמא בנימוקים כדלעיל, תורמות להפליא להתנהלות בלתי תקינה של חברת התעופה, מתמרצת דווקא את ההיפך מכוונת המחוקק, ומעודדת את חברת התעופה שלא לשלם כספים המגיעים לצרכן.

לדידנו, מקרה שבו נדחים טענות ההגנה של חברת התעופה באופן חד-משמעי, כשם שנעשה בדנן, חייב להוביל לדיון עמוק בשאלת סעיף 11 לחוק ופיצויים לדוגמא, שראוי שיוכרע לחיוב, אף אילו לא בסכומים גבוהים.