Your browser is out of date!

This website uses the latest web technologies so it requires an up-to-date, fast browser!
Try Firefox or Chrome!

פיצוי על איחור בטיסה

בנדון, במסגרת ת"ק 15264-04-15 רוזנברג ואח' נ' אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ (פ"ת), נעסוק בטענה מיוחדת במינה שנטענה על-ידי זוג תובעים שנאלצו להעביר לילה במינכן, גרמניה, עד להטסתם ארצה בשל עיכוב בטיסה. בעוד עובדות המקרה אינן שנויות במחלוקת, לרבות העובדה כי טיסת במקורית של התובעים מוגדרת על-פי החוק כ'טיסה שבוטלה', עולה בין הצדדים מחלוקת משפטית מרתקת, ובה נעסוק במאמר זה.

כידוע, במקרה של ביטולי טיסות ו\או עיכוב טיסות של למעלה משעתיים, חלה על חברת התעופה החובה, מתוקף חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב-2012 (להלן: "החוק"), לספק לנוסע שירותי סיוע. בין אלו, עיקר הדגש הוא על מזון ומשקאות, ואירוח בבית מלון או בית הארחה, במקרה בו עיכוב הטיסות עולה על פרק זמן המתנה סביר.

פיצוי על איחור בטיסה

גם בענין זה, אין מחלוקת בין הצדדים בדבר המזנון החופשי לו זכו התובעים במינכן, כמו גם העובדה שהתובעים הועברו לבית המלון, בו שהו את הלילה, וכחלק מכך, אף נהנו מזכות כניסה לארוחת בוקר, טרם יצאתם לשדה התעופה בשנית.

טענתם של התובעים הנה אחרת לגמרי, ולמעשה, מבקשת לבחון את חובת אספקת שירותי הסיוע בפן המהותי, וזאת לאור העובדה כי מדובר בזוג נוסעים שומרי כשרות. לטענת התובעים, הפרשנות הנכונה להשתלשלות האירועים הנה כדלקמן: כפי שהודענו לחברת התעופה מראש על הצורך באספקת מזון כשר בטיסה, כיוון שאנו שומרי כשרות, כך היה ברור לחברת התעופה כי במקרה שבו תידרש לספק לנו שירותי סיוע, יהיה עליה לספק, באותו האופן, מזון כשר.

עיכוב בטיסה

בנדון, חברת התעופה אכן הנגישה עבורנו את מזנון שדה התעופה במינכן, אך לאור האמור לעיל, הוא כלל איננו נגיש עבורנו קונקרטית, כיוון שאנו שומרי כשרות. משכך, הלכה למעשה, לא סיפקה לנו חברת התעופה שירותי סיוע כנדרש בדין, ולא עמדה בחובותיה.

מנגד, גורסת חברת התעופה כי מדובר בטענה המבקשת להחיל עליה אחריות רחבה מידי, שאיננה סבירה בנסיבות הענין. כמוכן, בנדון, עשתה חברת התעופה ככל שניתן והעמידה בפני התובעים – גם מזנון חופשי בזמן אמת, וגם לינה וארוחת בוקר בבית מלון, ומשכך, וודאי כי עמדה בחובה המוטלת עליה.

כבוד הרשמת הבכירה אושרית הובר-היימן מקבלת בפסק-דינה את עמדתה של חברת התעופה, וקובעת כלהלן:

"עיון בטענות הצדדים ובראיות מלמד כי הנתבעת פעלה בהתאם לנדרש בחוק, ובמרץ רב, על מנת להעמיד לרשות הנוסעים, והתובעים ביניהם, את מלוא השירותים המחויבים על פי החוק. מן הראיות עולה, כי בשדה התעופה ניתנה לנוסעים אפשרות לרכישה של מזון ומשקאות באופן חופשי, כי הוצב בר משקאות וארוחה קלה, כי ניתנו שירותי הסעה למלון, בתוך פרק זמן של כשעתיים ממועד הטיסה המתוכנן ואף הלנה במלון עם ארוחת בוקר. על כן, סבורני כי הוכח שהנתבעת עמדה בחובותיה עפ"י החוק למתן שירותי הסיוע הנדרשים."

לצערנו, כבוד הרשמת הבכירה, מטעמיה, בוחרת שלא להכריע בשאלת הכשרות באופן ישיר, אלא קובעת באופן עקיף, כי בנסיבות הענין, עמדה חברת התעופה בחובותיה בדין. אכן, ניתן להקיש מקביעה זו כי לדידה של כב' הרשמת הבכירה לא חלה על חברת התעופה החובה לספק לתובעים מזון כשר כחלק מחובת שירותי הסיוע, על אף היותם שומרי כשרות – ובד בבד, כיוון שהדבר עלה ונטען מפורשות, היינו מצפים להתייחסות ספציפית יותר לענין במקרה של פס"ד מנומק.

ככלל, ראוי לציין, כי ביטולי טיסות ועיכוב טיסות הנם ענין שכיח במחוזותינו, וכפועל יוצא, מחייב פעמים רבות את חברות התעופה השונות באספקת שירותי סיוע. לאור העובדה שחלק ניכר מן הציבור הישראלי הנו שומר כשרות, ראוי לטעמנו כי ענין זה יוכרע באופן מפורש וברור על-ידי בית המשפט, וטוב אם יעשה הדבר על-ידי ערכאה גבוהה.

בקצרה, נביא אף את משנתו בנושא – ככלל, חובת שירותי הסיוע, הקמה במקרים של עיכוב טיסות וביטול טיסות בזמן אמת, איננה כוללת בלשון החוק התייחסות ספציפית עבור סוגי הצרכנים השונים על מגוון האוכלוסייה. מן הסתם, כשם שדנו במקרה של זוג דתי, שומר כשרות, כן יכולנו לתהות בדבר נוסע טבעוני, חולה צליאק וכד'.

אם במקרה בו מגישה חברת תעופה לצרכן טבעוני סנדוויצ'ים בשריים בלבד, עומדת הראשונה בחובותיה לפי חוק שירותי תעופה? כלל לא ברור שכן (וזאת בהנחה שחברת התעופה יודעת מראש שמדובר בנוסע טבעוני).

לדידנו, יש לבצע הבחנה בין מקרים בהם המצב הנו אפשרי מבחינה מעשית, ואינו דורש מחברת התעופה מאמץ בלתי סביר, לבין מצב שהדרישה הופכת לכזו המצריכה מחברת התעופה עשיית פעולות שברור מנסיבות הענין שאינן הגיוניות.

ככלל, בכל הקשור להגשת מזון וארוחות על המטוס, מכינות עצמן חברות התעופה מבעוד מועד, בהתאם למידע שמקבלת מראש מן הנוסעים השונים. הדבר שונה בתכליתו במקרים של ביטולי טיסות ועיכוב טיסות, ומדובר בחובה הקמה על חברת התעופה בזמן אמת, באופן לכאורה בלתי צפוי. אכן, יתכן וחברת תעופה סבירה צריכה לשקול מראש את האפשרות ההסתברותית שתקום עליה חובת שירותי סיוע, אך בפרקטיקה, ולאור העובדה כי הדבר הנו בלתי צפוי במהותו, נעזרות חברות התעופה השונות במזנונים המקומיים בשדות התעופה על מנת לקיים חובה זו.

בעוד ההתמודדות עם צרכן טבעוני וצרכן שאינו אוכל גלוטן הנה פשוטה למדי – שהרי בכלל שדה תעופה ממוצע ניתן למצוא מזנון המגיש מנות המתאימות להם, ישנה בעיה מורכבת יותר בהתמודדות עם ציבור שומרי הכשרות.

מחד, קשה להחיל על חברת התעופה מראש את החובה להחזיק מנות כשרות "במלאי", רק לצרכי מקרים פוטנציאליים של עיכוב טיסות, בו תידרש לספק לצרכן שירותי סיוע 'כשרים', ובד בבד, אין זה הוגן כי צרכן שומר הכשרות, לא יוכל ליהנות ממזון ומשקאות כשאר הנוסעים, וכציווי חוק ביטול טיסות, קל וחומר במקרה בו התריע מראש בפני חברת התעופה כי הנו שומר כשרות.

בעוד אנו נותיר לבית המשפט את ההכרעה המפורשת בסוגיה, אם וכאשר יעלה הדבר שוב, נציע כפתרון ביניים הצעת הוגנת – 'שקיפות'. לדידנו, על חברת התעופה, במקרה בו מסמן הצרכן כי הנו שומר כשרות, ליידע את האחרון כי במקרה של עיכוב טיסות ו\או ביטולי טיסות, שיקימו על חברת התעופה חובת אספקת מזון ומשקאות, אין היא יכולה להבטיח כי תהיה ביכולתה לספק כאלו 'כשרים', ועל הצרכן להכין את עצמו מראש לענין.

כפי שיסביר כל עורך דין תעופה, הדבר יאפשר לצרכן את האפשרות לבחור – ראשית, האם הוא רוצה לטוס עם חברת תעופה שכזו? יתכן ותהיינה חברות תעופה אחרות שיבטיחו אחרת, והצרכן יבחר בהן. שנית, במקרה שבו יסכים הצרכן לקחת על עצמו את הסיכון, מדובר בהקטנת נזק קלה ופשוטה, שלכל הפחות, תאפשר לצרכן שומר הכשרות להיערך בהתאם, ותמנע מצבים בלתי נסבלים בהם מוצא עצמו אדם תר אחר מזון בארץ זרה.