Your browser is out of date!

This website uses the latest web technologies so it requires an up-to-date, fast browser!
Try Firefox or Chrome!

חוק ביטול טיסות

חובות שחברת התעופה מחילה על עצמה ביחס לחוק שירותי תעופה ("חוק טיבי")

במסגרת ת"ק 7115-03-15 נגר ואח' נ' אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ, אשר נדון בית המשפט לתביעות קטנות בנתניה, נדונה סוגיה מעניינת בפני כבוד השופטת גלית ציגלר, אשר הכריעה בה באופן מיוחד למדי.

עובדות המקרה – התובעים הזמינו מן הנתבעת שלושה כרטיסי טיסה, לטיסה ישירה ללוס-אנג'לס שבארה"ב, שעתידה הייתה להמריא בתאריך 16.09.2014. עם הגעת לנתב"ג, הסתבר לתובעים על ביטולי טיסות, וכי טיסתם הוקדמה ביממה, וזאת לטענתם, ללא שידעו אותם בכך. בלית ברירה, הסכימו התובעים לקבל כרטיסי טיסה חלופיים, אשר הצריכו עצירת ביניים וטיסת קונקשיין עד להגעתם ליעד הסופי (במקום טיסה ישירה כאמור).

איחור בטיסה

התובעים הגישו תביעה בגובה 22,500 ש"ח, אשר רובה נסמכת על חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב-2012 (להלן: "החוק" \ "חוק שירותי תעופה" \ "חוק ביטול טיסות"), ובפרט, בגין הפרת סעיפים 8, 9 ו-11.

עיכוב טיסות

הנתבעת, חברת התעופה, טענה מנגד כי ביטולי טיסות אלו, וביניהם טיסתם המקורית של התובעים נעשו כבר בתחילת חודש אוגוסט, מעל לחודש ימים טרם מועד היציאה המתוכן. במועד שלאחר מכן, שונה מועד הטיסה לתאריך 15.09.2014, קרי: יום טרם מועד ההמראה המקורי. הנתבעת טוענת כי מדובר ב'טיסה שבוטלה', כאמור בסעיף 6 לחוק ביטול טיסות, ולא בטיסה שהוקדמה כפי שמנסים לטעון התובעים, וכיוון שנמסרה הודעה כדין, כאמור בסעיף 6(ג) לחוק, הרי שמתיירת זכאותם של התובעים לפיצוי כלשהו.

להלן לשון סעיף 6 לחוק שירותי תעופה:

"(ג) על אף האמור בסעיף קטן (א), נוסע שטיסתו בוטלה לא יהיה זכאי לפיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה, אם מפעיל הטיסה או המארגן הוכיח כי הנוסע קיבל ממפעיל הטיסה, מהמארגן או מנותן שירותי סוכנות הנסיעות הודעה על כך –

 

(1) 14 ימים לפחות לפני מועד הטיסה הנקוב בכרטיס הטיסה"

הנה כי כן, המחלוקת המשפטית הפרוסה בפני בית המשפט במקרה זה, איננה מתייחס לסעיפים ספציפיים בחוק (ביטולי טיסות, עיכוב טיסות וכד') ופרשנותם, אלא בשאלת החלתו של החוק כולו על המקרה דנן. בית המשפט מכריע בזאת כלהלן:

חוק עיכוב טיסות

"במקרה זה הוכיחה הנתבעת כי היא פעלה בהתאם לסעיף 6(ג)(1) לחוק, ושלחה הודעה על הביטול ועל השינוי במועד זמן מספיק לפני הטיסה, וקיבלה אישור כי הודעתה התקבלה, ועל כן אין התובעים זכאים לפיצוי הקבוע בחוק.

(לתוצאה דומה ניתן להגיע גם אם יחול סעיף 8 לחוק, בדבר הקדמת הטיסה, ומשלוח הודעה לנוסעים כחודש ימים מראש)."

באינטואיציה המשפטית, יכולנו לסבור כי בזאת תמה הסוגיה, תובענתם של התובעים מחוסרת עילה שבדין, ועל כך דינה להידחות במלואה – אלא שכבוד השופטת החליטה לפנות למסלול אלטרנטיבי, כפי שעולה מלשון פסק הדין:

"עם זאת, וכפי שציינתי לעיל, בנסיבות הספציפיות לא פעלה הנתבעת בהתאם לכלליה שלה, משום שהאישור מטעם התובעים לא התקבל במהלך התקופה הקצובה, והיא לא וידאה ולא יצרה עימם קשר טלפוני, על מנת להודיע להם על המועד החדש כפי שהיתה אמורה לעשות."

 

כלומר, במלים פשוטות, למרות שכבוד השופטת מכריעה שחוק שירותי תעופה אינו חל על המקרה דנן – ובלא רלוונטיות לשאלה הגדרת המקרה כביטולי טיסות או כהקדמת טיסה – אין הדבר מייתר לטעמה את הצורך בפיצוי התובעים, והיא פונה לאופן התנהלותה של הנתבעת.

מדובר במהלך משפטי יוצא דופן, וכבוד השופטת סוללת את דרכה לעבר פיצוי התובעים כך:

"נציגת הנתבעת הסבירה, כי הכלל הוא ששולחים הודעת מייל לגבי שינוי או ביטול, ממתינים שבוע ימים ואם לא מתקבל האישור במערכת המחשב כי המייל נקרא, יוצרים קשר טלפוני עם הנוסע.

 

בבחינת הנתונים העולים מכתב ההגנה של הנתבעת, מסתבר כי המייל אודות ביטול הטיסה נשלח ביום 5.8.14 – מעל חודש וחצי לפני הטיסה, ואישור המערכת על קבלת המייל הינו מיום 19.8.14 (סעיפים 10 ו- 11 לכתב ההגנה).

 

דומה כי חלפו כשבועיים מאז שליחת המייל ועד לאישורו, ואף אם אקבל את דברי הנתבעת לגבי משלוח הודעה במועד וקבלתה ע"י התובעים, הרי שעל פי הכללים שלה, היה מקום ליצור קשר טלפוני עם התובעים כבר ביום 12.8.14 או לאחר מכן, וברור שהדבר לא נעשה."

(ההדגשה אינה במקור)

כלומר, בדיון עצמו נשאל נציג הנתבעת על אופן התנהלותה במקרים מסוג אלו, וזה השיב כי בדרך-כלל, במקרים בהם לא מתקבל אישור המערכת, יוצרת חברת התעופה קשר עם הנוסע, ומוודא את קבלת ההודעה. בנדון, על-פי הרישומים האינטרנטיים, אישור המערכת בדבר קבלת וקריאת ההודעה נתקבל רק כשבועיים לאחר מועד שליחתו (ובחישוב פשוט, למעלה משבועיים טרם מועד המראת הטיסה), ומשכך, מגיעה כבוד השופטת למסקנה שהנתבעת התרשלה בעמידה בכללי ההתנהלות שלה עצמה, והדבר מחייב את פיצוי התובעים בסל של 2,000 ש"ח.

ללא ספק, מדובר בלוליינות משפטית יוצאת דופן, אשר מטרתה ברורה, והיא מציאת דרך משפטית לפצות את התובעים עבור אי-הנעימות שחוו – וזאת למרות שבבירור הדין אינו חל בנדון.

כידוע, חוק שירותי תעופה אינו מרוקן מתוכן אפשרות החלת דברי חקיקה \ הסכמים אחרים, והדבר עולה מפורשות מסעיף שמירת הדינים הקיים בו:

"16. אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מהוראות כל דין, ובכלל זה מזכותו של נוסע לפיצוי לפי כל דין."

בד בבד, יש לדעתנו לעשות שימוש זהיר בסעיף זה, וככלל, בהחלת מקורות חובה מקבילים לחוק שירותי תעופה אשר עשויים לסתור \ להרחיב את הנאמר בו. חוק ביטול טיסות, כחלק מתכליותיו, אמור להסדיר דפוסי התנהגות בשוק התיירות והטיסות, וזאת בדגש על מקרים של עיכוב בטיסות, וכמובן, ביטולי טיסות כפי שהתרחש במסגרת תובענה זו.

החוק, כחלק מתכליותיו, קובע את ההתנהלות הנדרשת במקרה שבו טיסה מתבטלת, ודורש פרק זמן של הודעה מוקדמת שיימסר לצרכן. בנדון, ואין מחלוקת, שחברת התעופה הודיעה לנוסעים על ביטולי טיסות זמן מספיק טרם מועד היציאה המתוכנן, ועמדה בדרישות החוק.

מהלך שבו בית המשפט מחייב את חברת התעופה בפיצוי בכל זאת, עבור אותו ראש הנזק, תוך החלת דרישות מחמירות יותר משמורה החוק, עשוי לגרור עמו הרתעת יתר וצמצום ניסיונות חברת התעופה לייעל את הליכיה, מתוך חשש שמא היא מחמירה עם עצמה מבלי להתכוון ביחד ללשון החוק.

בד בבד, ראוי להוסיף, כי מקרים של ביטולי טיסות מסוג אלו, קל וחומר כשמדובר בטיסות סדירות, אמורים לכלול מנגנון וודאי, אשר ימנע מצבים שבהם מגיע הצרכן לשדה התעופה ונתקל בשוקת שבורה. בהתאם לזאת, ניתן להבין את רצונה של כבוד השופטת למצוא את הדרך המתאימה לפיצוי התובעים על עוגמת הנפש שחוו.