Your browser is out of date!

This website uses the latest web technologies so it requires an up-to-date, fast browser!
Try Firefox or Chrome!

חוק טיבי

חוק שירותי תעופה – חוק טיבי

במאמר זה נעסוק במקרה יחודי שעתיד להיות נדון בבית המשפט לתביעות קטנות בעפולה, במסגרת 65370-06-16, שבח ואח' נ' גוליבר ואח'.

חוק שירותי תעופה

הסיפור העובדתי – התובעים הזמינו מגוליבר טיסות של חברת רויאל ג'ורדניאן איירליינס מת"א לבנגקוק. בבוקר הטיסה, הודיע חברת התעופה על ביטולי טיסות מטעמה, וכי אין בנמצא טיסות חלופיות. בשונה ממקרים דומים של חדלות פירעון, בהם, הלכה למעשה, מפסיקה חברת התעופה את פעילותה – השיבה חברת התעופה את כספי התובעים, והביטול נבע מגורמים אחרים לגמרי. כחלופה, ביצעו התובעים הזמנה לטיסות חדשות של חברת "אל-על", וחופשתם נדחתה ביומיים.

פיצוי על עיכוב בטיסה

בעוד שאין מחלוקת לענין הגדרת המקרה כ"טיסה שבוטלה", כאמור בסעיף 1 לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב-2012 (להלן: "חוק שירותי תעופה"), נותרה שאלה פתוחה בדבר כלל הנזקים הנגזרים מעצם ביטולי הטיסות.

מלבד התוספת הכספית הנכבדה שנאלצו לשלם התובעים עברו הטיסות החלופיות, הם נאלצו לשנות את כלל הטיסות הפנימיות שהזמינו במעוד מועד, לרבות שינוי יעדי הטיול, ואופן הוצאתו אל הפועל.

איחור בטיסה פיצוי

השאלה המשפטית שתעמוד לבחינתו של בית המשפט הנה כדלהלן – האם חוק שירותי תעופה, שהנו כאמור דין ספציפי העוסק בביטולי טיסות \ עיכוב טיסות \ איחור טיסה וכד', הגובר על כל דין כללי אחר, מהווה הסדר שלילי לזכאות בפיצוי נוסף? האם חוק שירותי תעופה, שלא לחינם מוכר לציבור כ"חוק טיבי", הנו בסך הכל אמצעי אחד מבין נוספים לפיצוי?

מחד, ראוי לציין, כי חוק שירותי תעופה, ושלא בכדי, קבע בתוספות לחוק את גובה הפיצוי הנכון לטעמו בשלל מקרי עיכוב טיסות וביטולי טיסות, וסיווג אותם באופנים שבחר. משכך, אין זה מן ההיגיון, שלאחר בחינה כה מדוקדקת של המחוקק, ופרסום הוראות ברורות לזכאות לפיצוי, יבחר בית המשפט להעניק לתובעים פיצויים נוספים עבור אותו הסיפור העובדתי בדיוק.

מאידך, אילו אכן נגרמו לצרכן נזקים באלפי שקלים, וגובה הפיצוי המקסימלי בחוק שירותי תעופה לצורך הענין, איננו עולה אפילו למחציתם, האין זה ראוי למצוא את הנתיב המשפטי לפצות את הצרכן עבור נזקים אל, וזאת אף בהסתמך על שיקולי הצדק בלבד?

כאמור, התוספת הראשונה לחוק שירותי תעופה, מסווגת את גובה הפיצוי לביטול טיסות בהתאם למרחק הטיסה משדה התעופה המקורי ליעד הנחיתה (מבלי להתחשב בטיסות "קונקשיין"). בנדון, כיוון שטיסתם של התובעים אמורה הייתה לנחות ביעדה הסופי בבנגקוק, מדובר בפיצוי של 3,000 ש"ח לאדם. לכאורה, מדובר בפיצוי נאה – אך האם הוגן בנסיבות הענין?

טיולם של התובעים אמור היה לכלול יעדים רבים במזרח בפרק זמן קצר. את זמני המעבר בין המדינות, ביקשו התובעים לקצר על-ידי הזמנת טיסות פנים. משבוטלה טיסתם המקורית, ונדחתה ביומיים יציאתם אל הדרך, נאלצו התובעים לדחות גם את כלל טיסות הפנים. שינויים אלו לטענתם, גבו מהם עלויות של כ-4,000 שקלים.

הדבר מוביל אותנו לשאלה נוספת – האם זה הוגן כי במקרה בו לא נגרמו לצרכן הוצאות נלוות כלל, ובמקרה בו נגמרו הוצאות נלוות בגובה אלפי שקלים, יזכה האחרון לפיצוי דומה?

חוק שירותי תעופה איננו מתייחס ישירות לנזקים נוספים שנגרמו לתובעים עקב השינוי, ולמעשה, יתכן ומותיר את שיקול הדעת לבית המשפט בסעיף 16 – "שמירת דינים", הגורס כלהלן:

"אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מהוראות כל דין, ובכלל זה מזכותו של נוסע לפיצוי לפי כל דין."

מכאן, נתון הענין לפרשנותו של בית המשפט – האם פיצוי מדין אחר יכול להיעשות עבור אותו ראש נזק? האם יכול בית המשפט לפצות את התובעים בפועל, בהסתמך על דין אחר, עבור הנזקים שנגרמו עקב אותן ביטולי טיסות שמפצה חוק שירותי תעופה, או שמדובר בנזקים פוטנציאליים שנלקחו בחשבון מראש בקביעת מתחם הפיצוי בחוק?

לטעמנו, והדברים נאמרים בקווים כלליים בלבד, אין מקום לחייב את חברת התעופה בהשבת הסכומים האמורים, במנותק מסכום הפיצוי שנקבע בחוק, ונסביר.

חוק שירותי תעופה, לא נועד כדי להגן על הצרכן בלבד, אלא לתחום גבולות גזרה ברורים במקרים של ביטולי טיסות ועיכוב טיסות, וזאת גם עבור חברות התעופה השונות ובמישור העסקי. המחוקק, קבע שלא בכדי, מדרגות פיצוי בהתאם למרחק הנסיעה, וזאת כיוון שלקח בחשבון, שככל שהטיסה הנה ליעד רחוק יותר, יתכן ולנוסע הפוטנציאלי יגרמו נזקים גבוהים יותר, וההסתמכות שלו על מועד יציאת הטיסה הנו משמעותי יותר.

צריך לזכור, שוודאות זו מסייעת לתמחור הסיכון אצל חברות התעופה, לצרכי ביטוח, וכמובן, אף לתמחור כרטיסי הטיסה שמשלם לבסוף הצרכן. הוודאות הנה ערך מכריע בתפקודו של שוק מסחרי תקין, ואין להקל בכך כלל וכלל, כפי שיסביר כל עורך דין תיירות הבקיא בענף.

אילו תתקבל הדעה ההפוכה, ובית המשפט ימצא לנכון לפצות את התובעים, מעבר לפיצוי הקבוע בחוק, וזאת על-ידי פרשנות משפטית המרחיבה המאפשרת לבית המשפט לפצות את התובעים על ביטולי טיסות באמצעות חוק החוזים ו\או חוק הנזיקין וכד' – אנו עשויים למצוא עצמנו במהרה במציאות משפטית חדשה, בה, הלכה למעשה, הופך חוק שירותי תעופה, במקום לדין הקובע, לכלי נוסף בידי בית המשפט לקבוע פיצוי. במקרה שכזה, אין אלא לתהות, האם אנו לא מרוקנים מתוכן את הנסיבות לחקיקתו של חוק שירותי תעופה מלכתחילה?