Your browser is out of date!

This website uses the latest web technologies so it requires an up-to-date, fast browser!
Try Firefox or Chrome!

חוק ביטול טיסה

במאמר זה נעסוק בנסיבות שהובילו את המחוקק לחקיקתו של חוק שירותי תעופה, ולנקודה מכרעת ביותר לטעמנו, אשר יתכן והחמיצה מעט את כוונותיו ביצירת חוק ביטולי טיסות חדש.

טרם נתייחס לגופו של ענין, נתאר במעט את המצב המשפטי שהיה קיים במחוזותינו טרם חקיקתו של בחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב-2012 (להלן: "החוק" \ "חוק שירותי תעופה"), בשנת 2012. חוק התובלה האוירית, תש"ם-1980, ייחד עילה שבדין בנוגע לביטולי טיסות, עיכוב טיסות, איחור טיסה וכד', כלפי המוביל האווירי בלבד. למעשה, כל שהיה נדרש מגורמיי התיירות השונים, היה להפנות את התביעה כלפי המוביל האווירי, ובזאת תמה לרוב התעסקותם בנושא.

חוק שירותי תעופה ביקש להסדיר שתי סוגיות, הראשונה, הרחבת חבותם של גורמיי תיירות נוספים, ובמילים אחרות, מציאת כיסים נוספים (ורצוי עמוקים) להיפרע מהם. השניה, גולת הכותרת, טיפול יסודי במקרים של פרסום טיסות פיקטיביות, קרי, "טיסות על הנייר", כאלו שעוד לא נתקבלו עבורן אישור רשות שדות התעופה הגורמים המתאימים. למעשה, מדובר הייתה בתופעה נפוצה, שביקש המחוקק לעקור מן השורש, שעולה מדברי ההסבר להצעת החוק, כלהלן:

"מטרת הוראה זו היא להתמודד עם תופעה של הנפקה ביודעין של כרטיסי טיסה שמועדי הטיסה הנקובים בהם לא אושרו מראש על ידי רשות שדות התעופה. כאמור תופעה זו של טיסות פיקטיביות מביאה לא אחת לשיבוש בתכניות הטיסה של הנוסעים, וגורמת להוצאות כספיות ולעוגמת נפש. לפיכך, מוצע לקבוע כי במקרה שבו מפעיל טיסה, מארגן או מי מטעמם, למעט סוכן נסיעות שאינו מארגן, הנפיק ביודעין כרטיס טיסה כאמור, ובשל כך הטיסה לא היתה אמורה להמריא כלל והיא בוטלה…"

בעקבות זאת, חוקק סעיף 10(א) לחוק שירותי תעופה, הגורס כלהלן:

"מפעיל טיסה, מארגן או מי שהסמיכו לכך לא ינפיקו לנוסע כרטיס טיסה שמועד הטיסה הנקוב בו אינו המועד שרשות שדות התעופה אישרה מראש ובשל כך הטיסה לא היתה אמורה להמריא במועד הנקוב כאמור…"

והסנקציה המופיעה בסעיף 11(2) לחוק שירותי תעופה, כלהלן:

"מפעיל טיסה, מארגן או מי שהסמיכו לכך הנפיק לנוסע כרטיס טיסה שמועד הטיסה הנקוב בו אינו המועד שרשות שדות התעופה אישרה מראש, ובשל כך הטיסה לא היתה אמורה להמריא במועד הנקוב כאמור, בניגוד להוראות סעיף 10, והיא בוטלה או המריאה בפער העולה על שעתיים מהמועד הנקוב באותו כרטיס טיסה."

דא עקא, שבארבע מילים תמימות לכאורה: "הנפיק לנוסע כרטיס טיסה", עקר המחוקק את השיניים מהוראת החוק, ואפשר לחברות התיירות השונות מסלול עוקף מצוין.

בפועל, חברות התיירות השונות דוחות עד למועד הסמוך ביותר להמראת הטיסה את הנפקת כרטיסי הטיסה, ומשכך, לכאורה, הוראות החוק אינן חלות עליה. כל שצריך עורך דין תירות או עורך דין תעופה טוב, הוא לטעון כי לא הונפק לצרכן כרטיס טיסה בפועל, ומשכך, אוטומטית, מתייתרת זכאותו לפיצוי.

הדבר שזור כחוט השני לאורכו ולרוחבו של חוק שירותי תעופה כולו, עד כדי התהייה, היתכן והמשורר התכוון לכך מלכתחילה, או שמא מדובר בטעות תמימה (ואקוטית), של מי שאינו עוסק כדרך קבע בענף התיירות? ונסביר.

סעיף 2 לחוק, תנאים לזכאות להטבות, קובע כלהלן:

"נוסע שהונפק לו כרטיס טיסה לטיסה שמתקיימת לגביה עילה מזכה, זכאי להטבות, כולן או חלקן.."

הנה כי כן, תנאי קדם, לכלל הזכאויות בחוק שירותי תעופה, שהנו כאמור חוק ביטולי טיסות, בין אם מדובר בעיכוב טיסות או בביטולי טיסות – הנו הנפקת כרטיס טיסה לצרכן. ומכלל הן אתה למד לאו, כלומר, טרם הנפקת הטיסה, רשאי גורם התיירות לעשות, הלכה למעשה, כמעט ככל העולה על רוחו עם מועדי הטיסה של הצרכן.

חדשות לבקרים, אנו רואים תובענות רבות המוגשות בדרישה לפיצוי בהסתמך על חוק שירותי תעופה, אשר נדחות על סף, לו בשל העובדה כי כרטיס הטיסה הונפק לצרכן בסמוך למועד ההמראה, ועצם העובדה שכלל האחרון מועדי טיסות שונים מן ההתחייבות המקורית, איננה חושפת את המנפיק לחבויות בחוק.

לטעמנו, וכפי שמבין כל בר-דעת, מדובר במציאות בלתי הגיונית, אשר סביר להניח, כי לא הייתה בעיני המחוקק עם כתיבת לשון החוק, קל וחומר מי שביקש לעקור מן השורש ביטולי טיסות פיקטיביות. בד בבד, יתכן ויש בידינו להציע פתרון פרשני, אשר לדידנו, הנו הראוי יותר והנכון ביותר לשאיפת המחוקק.

בפתרון מצוי בסעיף ההגדרות – סעיף 1 לחוק שירותי תעופה, מגדיר "כרטיס טיסה" כלהלן:

"'כרטיס טיסה' – אישור בדבר התחייבות להטיס נוסע שהנפיק מפעיל טיסה, מארגן או מי שהסמיכו לכך, אף אם האישור הונפק כחלק מחבילת תיור; לעניין זה, "אישור" – לרבות במסר אלקטרוני."

כלומר, כדי שהנפקה מטעם גורם תיירות תחשב ככרטיס טיסה, עליה להכיל התחייבות להטיס נוסע. בהתאם לזאת, עולה התהייה, האם גורם תיירות המפרסם חבילת נופש, הנרכשת על-ידי הצרכן ומאושרת על-ידי גורם התיירות, ובה טיסה מסוימת, הקבועה לשעה X, איננו, הלכה למעשה, מתחייב להטיס את הנוסע בשעה הזו? האם אין הדבר עולה לכדי הגדרת החוק ל"כרטיס טיסה"? האם אין זה נכון לקבוע מועד זה, למרות שאין המדובר בכרטיס טיסה אלקטרוני המוכר, המוכר לכולנו, כמועד הרלוונטי לקביעת עוגן הפיצוי? לטעמנו כן, ואילו תתקבל דעתנו, על בית המשפט למצוא את הנתיב המשפטי הנכון להחיל גם מקרים אלו תחת חסות החוק.

אילו יעשה כן, יביא בית המשפט את האיזון הנכון שהתכוון לדעתנו להציע חוק שירותי תעופה, וימנע מן הצרכן עיוותי דין רבים ובלתי הוגנים.