Your browser is out of date!

This website uses the latest web technologies so it requires an up-to-date, fast browser!
Try Firefox or Chrome!

חוק ביטול טיסות – מה הדין כאשר העיכוב בטיסה נובע משביתה?

במאמר זה נעסוק בתביעה שהוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, ת"ק 8053-10-12 פוקס נ' רשות שדות התעופה ואח'. לכאורה, מדובר לכאורה בתובענה שגרתית בדבר אי אספקת שירותי סיוע כנדרש, אך בשונה ממקרים דומים שביארנו, מקור העיכוב הטיסה הנו לב הענין, כפי שנסביר היטב בהמשך.

ביטולי טיסות

בתובענות שהבאנו ועסקנו עד כה, מצאנו כי רוב ביטולי טיסות ועיכוב טיסות נבעו משלושה גורמים: משיקולים מסחריים של חברות התעופה; פעילות בלתי תקינה של חברות התעופה; נסיבות בלתי צפויות.

במקרה שלהלן נעסוק בנסיבה אחרת לגמרי – שביתה.

הרקע העובדתי – בעלה של התובעת רכש עבורה כרטיס טיסה לבודפשט, טיסת אל-על LY367, אשר יועדה להמריא ביום 30.08.2012, שעה: 19:00. בצהרי יום 30.08.2012, ובלא כל הודעה מוקדמת, נקטו עובדי רשות שדות התעופה בשביתה ועיצומים. הענין גרר עיכוב טיסות, כך שלבסוף, טיסתה של התובעת המריאה בפועל רק בשעה 22:44, קרי: 3 שעות ו-44 דקות איחור בטיסה.

יתרה מכך, בשל העובדה כי התובעת ושאר הנוסעים לא עודכנו בזמן אמת על התרחשות השביתה, ולוח הטיסות הראה כי טיסתם אמורה להמריא כסדרה ובמועדה, ללא סימן לביטולי טיסות או לעיכוב בטיסה – ביצעה התובעת צ'ק אין, מסרה את כבודתה, נפרדה מבעלה, והשלימה את הבדיקות הביטחוניות. מרגע זה, כפי שמתארת התובעת, הפכה ל"שבויה" של רשות שדות התעופה, בלא יכולת לחזור אחורה למתחם הפתוח, ולא נותר לה אלא להמתין באולם הנוסעים. באותו האופן, גם היכולת לרכוש באופן עצמי מזון ומשקאות נתונה הייתה לשליטתה המלאה של רשות שדות התעופה, אשר ככל הנראה, כחלק מהשביתה, כלל לא הייתה זמינה.

עורך דין תיירות

בהתאם לכל האמור לעיל, מצאה עצמה התובעת ממתינה בעמידה שלוש וחצי שעות, ללא אפשרות לרכוש מזון ומשקאות באופן עצמאי, כאשר הן רשות שדות התעופה, והן חברת התעופה אל-על, כשלו באספקת שירותי סיוע כנדרש חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב-2012 (להלן: "החוק" \ "חוק שירותי תעופה"). אי לכך, דרשה התובעת פיצוי בגובה 6,500 ש"ח (המורכב אף מדרישה לפיצויים לדוגמא ללא הוכחת נזק).

חוק שירותי תעופה, מתייחס למקרה של שביתה באופן קונקרטי בשני מוקדים. הראשון בסעיף 6(ה)(2), כלהלן:

"בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (ג), נוסע שטיסתו בוטלה לא יהיה זכאי לפיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה, אם מפעיל הטיסה או המארגן הוכיח כי התקיים אחד מאלה:

(2) הטיסה בוטלה בשל שביתה או השבתה מוגנות;"

(ההדגשה אינה במקור)

והשני, בסעיף 7(ב), כלהלן:

"בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), נוסע שהונפק לו כרטיס טיסה לטיסה שהמריאה באיחור של חמש שעות ופחות משמונה שעות מהמועד הנקוב בכרטיס הטיסה זכאי להשבת תמורה או לכרטיס טיסה חלופי, לפי בחירתו; נוסע שהוצע לו כרטיס טיסה חלופי לטיסה שאמורה להמריא ביום שלמחרת ובחר לקבלו, זכאי לקבל גם שירותי לינה ושירותי הסעה; ואולם, המריאה הטיסה באיחור כאמור בשל שביתה או השבתה מוגנות, יהיה הנוסע זכאי להשבת תמורה וכן למזון ומשקאות ולשירותי תקשורת, בלבד."

(ההדגשה אינה במקור)

הנה כי כן, אנו למדים, כי חוק שירותי תעופה רואה בשביתה כנסיבה בלתי מתוכננת שאיננה בשליטתם של גורמיי התיירות, ובהתאם לזאת, מעניק לאחרונים הגנה, ומבטל את הזכאות לפיצוי במקרים של עיכוב טיסות \ ביטולי טיסות \ איחור טיסה.

אלא, שבזאת לא תמה חובתם של גורמיי התיירות, וכפי שמבאר בית המשפט במקרה זה, עדיין חלה עליהם החובה לספק לצרכן שירותי סיוע, וזו איננה מתבטלת רק בשל העובדה כי מדובר בעיצומים \ שביתה של עובדי רשות שדות התעופה. יתרה מכך, רשות שדות התעופה, במקרה שכזה, חבה, לכל הפחות, באחריות שווה, וחובה זו חלה גם עליה.

עורך דין תעופה

כמו כן, מעיר בית המשפט, כי רשות שדות התעופה יכולה הייתה למצמצם באופן ניכר את עוגמת הנפש ואת הפרת החובה לספק שירותי סיוע, וזאת באמצעות פעולת עדכון פשוטה בלוח זמני הטיסות, ומניעת התקדמותה של התובעת בהליך הרישום לטיסה – כך שבפועל, לא הייתה האחרונה מסונדלת חסרת אונים באולם הנוסעים.

הנתבעות, רשות שדות התעופה וחברת התעופה אל-על, כצפוי, הפנו את כבוד בית המשפט לסעיפים שציטטנו דלעיל, ולהגנות שמעניק חוק שירותי תעופה במקרים של שביתה. בית המשפט מתגבר על כך בנקל בבואו להכריע לטובתה של התובעת.

ראשית, שני הסעיפים הללו מתייחסים למקרים שונים מן המקרה דנן – סעיף 6 עוסק בביטולי טיסות, והחוק מגדיר טיסה שבוטלה, כטיסה שהמריאה באיחור של 8 שעות לפחות. סעיף 7(ב) עוסק בטיסה שהמריאה באיחור של 5 שעות ופחות מ-8 שעות. בנדון, טיסתה של התובעת המריאה באיחור של פחות מ-4 שעות, כך שמלכתחילה אין מדובר בזכאות של מעבר לשירותי הסיוע.

כמו כן, כפי שעולה מרוח סעיפים אלו, ומסעיף 7(ב) בפרט – אין מקרה של שביתה מייתר את זכאותו של הצרכן (וחובתם של גורמיי התיירות) באספקת שירותי סיוע, כפי שמציין החוק בסיפא הדברים במפורש:

"… ואולם, המריאה הטיסה באיחור כאמור בשל שביתה או השבתה מוגנות, יהיה הנוסע זכאי להשבת תמורה וכן למזון ומשקאות ולשירותי תקשורת, בלבד."

אכן, כיוון שמדובר בעיכוב בטיסה של פחות מ-5 שעות, אין בידי התובעת זכאות שבדין להשבת תמורה, אך כמובן שישנה גם ישנה זכאות לאספקת שירותי סיוע, אשר הלכה למעשה, הופרה על-ידי רשות שדות התעופה וחברת התעופה אל-על.

בהתאם לזאת, מגיע בית המשפט הנכבד למסקנה כי על הנתבעות, ביחד ולכוד, לשלם לתובעת סך של 1,200 ש"ח.

לסיום יוער, כי בית המשפט אינו דן \ מחייב את הנתבעות בפיצויים לדוגמה ללא הוכחת נזק, כאמור בסעיף 11 לחוק, והדבר מעט מוזר, שכן התובעת הכילה רכיב פיצוי זה בתובענתה. לטעמנו, בשל התנהלות הנתבעות, ובדגש על התנהלות רשות שדות התעופה, אשר נמנעה מלבצע פעולה פשוטה וזולה – עדכון לוח זמני הטיסות, שהייתה מונעת, או לכל הפחות מצמצמת באופן ניכר, את כלל נזקיה של התובעת, ראוי היה לשקול הענקת פיצוי אף לפי סעיף זה. הדבר עומד כקל וחומר, נוכח סכום הפיצוי הנמוך יחסית לו זכתה התובעת, הכולל אף את הוצאות המשפט ותשלומי האגרה שהוציאה בגין ניהול תובענה זו.