Your browser is out of date!

This website uses the latest web technologies so it requires an up-to-date, fast browser!
Try Firefox or Chrome!

חוק שירותי תעופה – האם אירועי "צוק איתן" יכולים לשמש טענת הגנה לחברת התעופה?

חוק ביטול טיסות

בשונה ממאמרים קודמים, בהם עסקנו בפרשנותו של בית המשפט לתביעות קטנות לסעיפיו השונים של חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב-2012, מאמר זה יעסוק בתביעה שהוגשה לבית משפט השלום ברחובות בתא"מ 9540-02-15 אופיר ואח' נגד לופטהנזה נתיבי אווירי גרמניים. התביעה עוסקת בחמישה בני משפחה שביום 29.07.2014, עת שהו בחו"ל הודיעה להם הנתבעת, חברת התעופה לופטהנזה נתיבי אוויר גרמניים (להלן: "הנתבעת" או "לופטהנזה"), על ביטול הטיסה מפרנקפורט לתל אביב שיועדה ליום 02.08.2014 שעה: 21:35.

פיצוי על איחור בטיסה

קו ההגנה של הנתבעת, כפי שהוצג על-ידי בא כוחה, התבסס על סמיכותו של האירוע למאורעות "צוק איתן". בהתאם לזאת, בדומה למקרים שהובאו במאמרים קודמים, ניסה בא כוח הנתבעת לסמוך ידיו על ההגנה המופיעה בסעיף 6(ה)(1) לחוק שירותי תעופה ("חוק טיבי"), וטען כי מדובר בנסיבות "ביטחוניות" שאינן בשליטתה של הנתבעת והיא לא יכולה הייתה לעשות דבר כדי לעשות את פני המציאות, וביטול טיסות היה הכרחי בנסיבות הענין.

פיצוי על עיכוב בטיסה

והנה, מפסק דינו של כב' השופט באומגרט לענין זה, אנו למדים על ההבדלים המרכזיים שבין שתי הערכאות השונות. בעוד בבית המשפט לתביעות קטנות קיימת "גמישות" בנטל ההוכחה ומאפשרים לצדדים להסתמך פעמים רבות ולו על טענותיהם ועדותם בלבד, במקרה זה, סבר בית המשפט אחרת:

"בסיכומיו שובי הלב, הפנה ב"כ הנתבעת, לאסופת פסקי דין, בהם הוגשו תביעות בגין ביטולי או דחיות טיסה, תוך כדי קיומו של מבצע צוק איתן. באותם מקרים אשר התבררו בבתי המשפט לתביעות קטנות, נטל ההוכחה הוא אחר, בית המשפט שם אינו כפוף לסדרי דין ולדיני ראיות ולא זו אף זו, דומה שלא היתה מחלוקת שם בעניין השיקולים הביטחוניים. בענייננו, כאמור לעיל, לא הוכח השיקול הביטחוני."

מעבר לתוצאה אליו הגיע בית המשפט, ניתן לחוש בין השורות את הציניות הקלה בקולו של השופט, ואת האופן שבו הוא מוצא לנכון להבדיל עצמו מאופן פסיקותיו של בית המשפט לתביעות קטנות. ניסיון בא כוח הנתבעת להסתמך על פסיקה של ערכאה הממוקמת נמוך יותר בהיררכיה המשפטית, מעלה חרס, ויתכן ואף התבררה כמהלך משפטי שגוי.

עיכוב בטיסה פיצוי

כטענה חלופית, ביקש בא כוח הנתבעת להסתמך על סעיף 6(ג)(3) לחוק שירותי תעופה, המורה כך:

"על אף האמור בסעיף קטן (א), נוסע שטיסתו בוטלה לא יהיה זכאי לפיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה, אם מפעיל הטיסה או המארגן הוכיח כי הנוסע קיבל ממפעיל הטיסה, מהמארגן או מנותן שירותי סוכנות הנסיעות הודעה על כך –

(3) פחות משבעה ימים לפני מועד הטיסה הנקוב בכרטיס הטיסה, ומפעיל הטיסה או המארגן הציע לו טיסה חלופית שמועד המראתה הוא לכל היותר שעה לפני מועד הטיסה הנקוב בכרטיס הטיסה המקורי, ומועד נחיתתה ביעד הסופי הוא לא יאוחר משעתיים מהמועד המקורי לנחיתה באותו יעד."

אכן, אין מחלוקת כי  הנתבעת עמדה בתנאי הראשון, והודעתה נמסרה לתובעים פחות משבעה ימים טרם מועד ההמראה. ניסיון בא כוח הנתבעת לטעון כי השתלשלות האירועים עומדת בתנאי השני של הסעיף, וזאת כיוון שטיסתם של התובעים מפרנקפורט למינכן המריאה 20 דק' בלבד קודם מועד המראתה של הטיסה המקורית מפרנקפורט לישראל, לא התקבל על-ידי בית המשפט, ובצדק. בהכרעתו שבענין דוחה כבוד השופט באומגרט את פרשנותו "הדווקנית שאינה הולמת את רוח החוק" של בא כוח הנתבעת, וגורס כך:

"בהגינות, ב"כ הנתבעת מודה כי בסופו של יום, הטיסה החלופית יצאה באיחור של 7 שעות ונחתה בארץ, גם כן באיחור של 7 שעות, לכל הפחות. אולם, לשיטתו, אם כך הם פני הדברים, התביעה צריכה להיות בגין טיסה שנדחתה או איחרה ולא בגין טיסה שבוטלה, תוך שהוא מפנה לדקויות, הפרשנויות והלשוניות של סעיף 6(ג)(3) לחוק.

בכל הכבוד הראוי, קשה להלום את הפרשנות הדווקנית שאינה הולמת את רוח החוק, אותה מבקש ב"כ הנתבעת שבית המשפט יאמץ. גם פרשנות לשונית דווקנית מתקשה להכיל את הפרשנות שמבקש ב"כ הנתבעת, מבית המשפט, לאמץ. כאשר המחוקק ביקש לנקוב במועד המראה או נחיתה נקוב, הוא השתמש בתיבה "נקוב" – ראו סעיף 6(ג)(3) לחוק. בענייננו, הטיסה החלופית יצאה באיחור של 7 שעות, כך שדומה שאינה יכולה להיכנס לגדרי הסעיף המבוקש על ידי ב"כ הנתבעת וגם מועד הנחיתה הסופי היה יותר משעתיים מהמועד המקורי, לנחיתה באותו יעד – בן גוריון – ישראל…

עם כל הכבוד הראוי לפרשנות לשונית דווקנית של סעיפי חוק, דומה שבעשורים האחרונים, נעה הרוח הפרשנית של בתי המשפט, מאותה פרשנות בלשנית, לפרשנות של רוח החוק וכוונת המחוקק."

עוד מוסיף בית המשפט, כי אין מחלוקת שלא עמדה הנתבעת בתנאי השלישי של תוכן הסעיף, מועד נחיתתם של התובעים, ומשכך, וודאי כי אין עילה מטעם הנתבעת לטעון להגנתו.

פיצוי על ביטול טיסה

בסופו של יום, קיבל בית המשפט את התובענה באופן חלקי, ופסק עבור כל אחד מחמשת התובעים פיצוי בסך של של 2,060 ש"ח, וכן סך של 1,500 ש"ח פיצויים לדוגמה מכח סעיף 11 לחוק, בשל התקיימות החלופה של "עידוד הנוסע למימוש זכויותיו".

לסיכומו של ענין, אנו למדים כי בית המשפט השלום מתנהל באופן שונה בין הערכאות השונות ובדגש על דיני הראיות, והדבר איננו פוסח גם על חוק שירותי תעופה, ובדגש במקרה דנן, על ניסיון הנתבעת לסמוך ידיה על ההגנות השונות שמציע החוק בסעיף 6. מכאן, ניתן להבין גם את החשיבות הרבה בבחירת האסטרטגיה המשפטית, והכדאיות, פעמים רבות, להגיש תובענה דווקא שלא דרך בית המשפט לתביעות קטנות, חרף החיסכון לכאורה בעלויות הגשת התביעה, תוך רווחיות של וודאיות משפטית גבוהה יותר.