Your browser is out of date!

This website uses the latest web technologies so it requires an up-to-date, fast browser!
Try Firefox or Chrome!

תביעה נגד ישראייר – עוגמת נפש ונזקי גוף

פסק דין ת"ק 1974/08

1.           התובעים הם רב ורבנית, אשר טסו לאמריקה ביום 21.9.06 באמצעות הנתבעת וחזרו ביום 19.10.06.

התובעים מבקשים מבית המשפט לחייב את הנתבעת לפצותם על מלוא נזקיהם ו/או הוצאותיהם שנגרמו להם כתוצאה מאי מילוי הזמנה, כתוצאה מרשלנות הנתבעת, הפרת חובת הזהירות  – הכל כפי שיפורט להלן:

א.          א)          בשל מוגבלה רפואית זמנית אצל התובע, הזמין התובע , כשבוע לפני הטיסה כסא

גלגלים וכמו כן בהיות התובעים אנשים דתיים, הזמינו אוכל כשר מהדרין "גלאט כשר".

בטיסה מנמל תעופה בן-גוריון לניו-יורק קיבלו התובעים אוכל כשר והתובע הסתדר עם מקל הליכה שברשותו, אך במטוס לא קיבל כסא המתאים למגבלותו הזמנית (בעיות גב ושלד) ובשל צפיפות הכסאות סבל מכאבים עזים משך כל שעות הטיסה אשר נמשכו מספר ימים לאחר מכן.

בטיסת החזור מניו-יורק לישראל לא קיבל התובע כסא גלגלים והתובעים כלל לא קיבלו אוכל במשך כל הטיסה בטענה, שהם לא הופיעו ברשימת האוכל גלאט כשר. (אישור על כך ניתן לתובעים בכתב על ידי הדיילת) כמו כן לא פעלו נורות השירות, אלא לסירוגין וקריאותיהם של התובעים לתיקון המצב- לא נענו.

כאשר התובעים ביקשו לשתות מים, נאמר להם, שמים נמצאים בסוף המטוס, ברם בשל מגבלותו של התובע לא יכול היה לשרת עצמו ואת רעיתו וכך נשארו רעבים ומתוסכלים, תוך שהתובע סובל מכאבי תופת בחוליות השדרה עד כי נאלץ לשכב על ריצפת המטוס ולהרגיע עצמו.

ב)           זאת ועוד, לאחר הנחיתה בארץ, כאשר יצאו התובעים משרוול המטוס ובהיותם באמצע המדרגות הנעות התעלפה התובעת (בשל חולשה והתייבשות) נפלה לאחור ונחבלה בגב וברגל ואלמלא עזרתם של הנוסעים, היה נגמר הדבר באופן חמור יותר. בעקבות אירוע זה נפל לה כיסוי הראש ושמלתה עלתה באופן חושף – דבר שגרם לתובעים בושה ועוגמת נפש.

לאור מה שאירע לתובעת, היא קבלה טיפול רפואי ראשוני על ידי צוות מרפאת נתב"ג וקבלו הפנייה לבית חולים להמשך טיפול.

בחדר המיון אמרו שהם לא מכירים באותה הפנייה והביקור כרוך בתשלום ולכן ויתרו התובעים והמתינו לקבלת הפנייה רפואית.

כך ובאופן כזה, הגיעו התובעים הביתה עייפים ורצוצים והתובעת חשה חולשה כללית עד כי התעלפה בשנית והתובע- שהינו גם חובש רפואת חירום ונהג אמבולנס במד"א נאלץ לטפל בתובעת מיידית והתובע חיבר את התובעת לאינפוזיה וצילם את החבלה ברגל.

ג)            בגין האירועים הנ"ל, תובעים התובעים עבור הבושה שנגרמה להם בתוקף מעמדם ובשל חשיפת מקומות צנועים אצל התובעת, הסבל והכאבים שנגרמו לתובעים ובסופו של יום יצאו התובעים בושים ונכלמים, עייפים ורצוצים, רעבים וצמאים, כואבים ודוויים וגם שפלים בשל יחס הנתבעת.

              ד)           בטרם הגשת התביעה, פנו התובעים אל הנתבעת ושטחו בפניה את תלונותיהם,

אך טענו שהתובעים הזמינו אוכל גלאט כשר רק על טיסת הלוך, למרות שהתשלום והכרטיס היה הלוך ושוב.

הם פנו גם באמצעות עו"ד בבקשה לפצותם, ברם לא נענו לפנייה הראשונה אלא לפנייה השנייה.

בתשובה לפנייה השנייה, התנצלה הנתבעת והודתה בכך שהוזמן עבור התובעים שירות הסעה בתוך הטרמינל וכן הודתה שהוזמן מזון גלאט כשר והתנצלה על שלא סופק בפועל.

גם הפיצוי שהוצע לתובעים היה, לדעתם, לעג לרש.

בשל כל האירועים המפורטים על ידי התובעים בכתב התביעה, תובעים התובעים מהנתבעת לפצותם בסכום של 17.800 ₪.

ב.           א)          הנתבעת טוענת, שטענת התובעים בדבר החבלה הגופנית שנגרמה לתובעת תוך

כדי ירידה מהמטוס בזמן תובלה אווירית בינלאומית, כפופה לאמנה מכוח חוק התובלה האווירית, התש"מ- 1980 (להלן:"האמנה"), הידועה כאמנת וורשה ואין לילך בעניין זה לפי כל דין אחר.

הנתבעת סבורה, שכלל לא מדובר בתאונה כהגדרתה באמנה, שכן החבלה נגרמה תוך כדי ירידה מהמטוס ולכן במקרה כזה יכול שיחול סעיף 17 לאמנה הקובע:"המוביל אחראי לנזק שנגרם במקרה של מוות, פציעה, או כל חבלה גופנית אחרת של הנוסע אם התאונה שגרמה לנזק אירעה בתוך כלי הטיס או תוך כדי כל פעולת עליה לתוכו או ירידה ממנו".

לכן, לדעת הנתבעת, כל נזק גוף שאינו נכנס לגדר הוראות סעיף 17 הנ"ל ואשר אירע במהלך תובלה אווירית- לא יהא בר תביעה והיות ובאירוע נשוא תביעה זו, לא נתקיימו התנאים לקיומה של תאונה – לא מתקיימת תאונה ולכן נזק הגוף הנטען לאו בר פיצוי.

עוד נטען על ידי הנתבעת, שהיא, עובדיה וסוכניה נקטו בכל האמצעים הסבירים הדרושים למניעת הנזק הנטען, או שלא הייתה בידיהם כל אפשרות לנקוט בהם ובפרט לנוכח העובדה, שהתובעת במצבה הגופני ו/או בהתנהגותה גרמה לאירוע נשוא התביעה. לכן, אין הנתבעת אחראית לנזק הנטען.

ב)           באשר לטענת התובעים בדבר מנת האוכל גלאט כשר, טוענת הנתבעת שגם אם התובעים הזמינו אוכל גלאט כשר, לא התחייבה הנתבעת לספק להם מזון כזה.

כמו כן, אין הנתבעת חייבת לספק לנוסעים מושב זה או אחר וכל המושבים במטוסיה הם מושבים רגילים.

ג)            הנתבעת טוענת גם לעצם גובה סכום התביעה, הנראה להם חורג מתחום הסביר. לתובע הוצע פיצוי, לפנים משורת הדין ורק מטעמי יחסי לקוחות.

הנתבעת טוענת להיעדר רשלנות מצידה וגם אין לשמוע טענה זו לאור הוראות האמנה.

מכל מקום, סכום הפיצוי הנתבע הוא מוגזם ומופרז המגיע לכמעט פי שניים מעלות כרטיסי הטיסה הלוך ושוב ואין לנתבעת כל אחריות לנזקי התובעים.

2.           העולה מעובדות כתב התביעה הוא, שהתובעים מלינים על נזקים שנגרמו להם בשל נפילת התובעת בעת שהשתמשה במדרגות נעות ביציאה משרוול המטוס ובשל אי קבלת אוכל גלאט כשר בטיסת חזור וכל הבושה, הכאבים והסבל שנגרמו להם כתוצאה מהאירועים האלה.

לאחר עיון בכתבי הטענות המפורטים של הצדדים, עדויות  ולאחר עיון במסמכים שצורפו לכתבי הטענות אני מחליט שאין מקום לקבל בקשת הנתבעת שיש לדחות את תביעת התובעים ובאותה מידה אין מקום לקבל את התביעה בסכום המבוקש – הכל מן הנימוקים הבאים:

א.          הנתבעת מאשרת את טענת התובעים, שהם אכן הזמינו מנת אוכל גלאט כשר, אך מוסיפה שההזמנה היא בגדר בקשה בלבד ועובדה זו הייתה צריכה להיות מובהרת לתובע על ידי סוכנות הנסיעות דרכה בוצעה ההזמנה.

אינני מקבל טענה זו. עם כל הכבוד לנתבעת, הטענה נראית לי כטענה מתחמקת ונסיון הטלת האחריות על מאן דהוא אחר.

אם סברה הנתבעת, שהאחריות מוטלת על אחר, היה עליה לנקוט בהליך מתאים (למשל לשלוח לו הודעת צד ג' ) על מנת לאפשר לאותו אחר להתגונן בפני טענות הנתבעת, שכן גם טענות האידך גיסא צריכות להישמע.

מר שבח שלום, אשר השתתף באותה טיסה וישב בסמוך לתובעים, העיד מטעם התובעים. (להלן: "מר שבח"). הוא שמע פעמיים ויכוחים בין התובעים ובין הדיילת בנושא האוכל: כן גלאט לא גלאט. (עמ' 3 לפ',ש' 13- 19).

הגב' מלי גבריאל, שהייתה מנהלת השרות בטיסה זו, (להלן:" גב' גבריאל") אישרה שכתבה פתק לתובעים, (ראה האישור על מסמך שצרפו התובעים לכתב התביעה) שהנוסע לא קיבל מנת גלאט, אך גם היא מציינת, כשם שציינה הנתבעת, שזה קורה שנוסעים מזמינים גלאט ולא מקבלים וכי אין לזה תחליף במטוס. עוד מוסיפה גב' גבריאל שהם מזמינים המנות בהתאם לרישומים והתובעים לא הופיעו ברשימה ואם היו ברשימה היו מקבלים. (עמ' 5 סיפא לפ')

עדות זו באה קצת לבלבל את השומע, משום ממה נפשך, אם הטענה היא שגם אם מזמינים לא מקבלים ועל הסוכן להסביר לנוסע את התנאי הזה, כיצד זה בכל זאת ישנה רשימת מזמינים ואלה שברשימה כן מקבלים?

בסופו של יום, מאשרת גב' גבריאל, שהתובעים אכן לא קיבלו את מנות האוכל. (עמ' 6 לפ',ש' 2).

הנתבעת לא הוכיחה, שעל פי תנאי החוזה שבין הנתבעת לנוסעיה, אין היא מחוייבת לספק לנוסעיה מנת אוכל כלשהי ו/או מנת אוכל מיוחדת, כגון גלאט כשר.

ב.           א)          הנתבעת גם טוענת, שטענות התובעים כנגד הדיילות אינן נכונות, משום שלאורך

כל הטיסה עמדו דיילי הנתבעת לשירות הנוסעים בכלל ולשירותם של התובעים.

אין לשלול טענות התובעים על חוסר היענות הדיילות לבקשותיהם, כאשר הנתבעת לא סתרה על ידי עדות כלשהי את טענותיהם של התובעים.

הגב' גבריאל העידה בפני על הנעשה בטיסות בדרך כלל, שמדי חצי שעה דיילים יוצאים ונותנים שתיה והדיילים לא  נותנים לאנשים לישון על הרצפה מפאת הבטיחות בטיסה. היא עצמה לא ראתה את התובעת נופלת , זאת משום שצוות אוויר יוצאים אחרונים. ברי לי, מדוע היא לא ראתה את התובעת נופלת, משום שבינתיים טפל בה מר שבח והתובעת עצמה לא הייתה בין אחרוני היוצאים.

לעניין זה גם שמעתי את מר שבח המעיד על התשובה הפשטנית שניתנה על ידי הדיילת, כאשר התובעים התעניינו מה עם האוכל שלהם והיא השיבה להם:"זה מה שיש" או "אתם רוצים תשתו מים מאחורה יש ברזיות" (עמ' 3 לפ',ש' 16 ו- 19).

ב)           באשר לטענת התובעים, שמידי פעם ביקשו מים ונענו שיש בסוף המטוס מים שירות חופשי ובשל מוגבלותו לא התאפשר לו לקום ולשרת את עצמו ואת רעייתו, על כך יש להשיב לתובע כי למרות טענה זו לא הייתה חובה שהתובעים יישארו צמאים רק בשל תשובה זו.

עם כל הכבוד לתובע, נכון שתפקיד הדיילות לשמש אוזן קשבת לנוסעים ואני מבין שיש לכבד את האשה, שכן נאמר במקורותינו  : "וכן ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון, ולא יטיל עליה אימה יתרה, ויהיה דיבורו עמה בנחת, ולא יהיה עצב ולא רוגז".

(הרמב"ם, בהלכות אישות פרק ט"ו הלכה יט') ברם, למרות זאת, אינני מבין וגם לא הוסבר בכתב התביעה, מדוע בנסיבות כאלה, עד כדי פיקוח נפש, לא יכלה רעייתו לקום ולהביא להם מים לשתיה?

ג.            הנתבעת גם מכחישה את טענות התובע בדבר נפילת התובעת והנזקים הנטענים שנגרמו, ברם עובדות אלו המוכחשות על ידי הנתבעת הוכחו על ידי התובעים ועל ידי עדותו של מר שבח.

למרות שנציג הנתבעת הטיל ספק, אם בכלל מר שבח השתתף באותה טיסה ואף ביקש לבדוק ברישומים אם הוא באמת השתתף בטיסה זו, הרי שמבחינת בית המשפט, עשה מר שבח רושם של עד מהימן, שנקלע למקום ורצה לעזור, מתאר כיצד נפלה התובעת ומסביר, שכאשר הגיעו למדרגות הנעות, שהיו בשיפוע, הלכה התובעת 4 מדרגות לפניו. הוא העיד כיצד נפלה התובעת עליו לאחור והוא ניסה להרימה, אך לא הצליח. מכובד הנפילה של התובעת גם הוא כמעט נפל לאחור. היא נשארה שכובה כך ודאגו שמלתה לא תיכנס בין הברזלים.

מר שבח גם תאר כיצד ניסו להוביל את התובעת, כאשר הוא אוחז בה בכתפיים ועם הראש והתובע מחזיק לה את השמלה.

מאחר ולא הוכח בפני מה הכשרה רפואית יש לו למר שבח, לא אוכל לקבל את האבחנות שלו בדבר היות התובעת מטושטשת ושהייתה לה סחרחורת.

מכל מקום הוא מעיד, שלא יודע מה הסיבה לנפילתה.

3.           א.          אינני מקבל טענת נציג הנתבעת, שגם אם לא סופקה לתובעים מנת גלאט כשר

עדיין יכולים הם לאכול מתוך המנה הכשרה הרגילה ולא גלאט.

יכול להיות שיש אנשים כאלה, אבל בהחלט יכול להיות שישנם אנשים מסוגם של התובעים (וכפי שהתרשמתי מהתובעים – התובע הינו רב) שכן מקפידים בקלה כבחמורה, לכן טענותיה של הנתבעת אינן מקובלות עלי.

הנתבעת מסתמכת על סעיפים ספציפיים מאמנת וורשה ובעניין זה, עלי לציין כי כוונת מנסחי אמנת וורשה היא לאפשר לנוסע לקבל פיצוי מהמוביל האווירי מבלי להטיל עליו נטל ראייתי כבד מחד גיסא, ולקבוע את גבולות פיצוי זה מאידך גיסא.

בכך שומר הדין על האיזון שבין האינטרסים של הנוסע לבין אלו של המוביל.

לכן, יש לשקול במקרה זה האם סכום התביעה שאותו מבקשים התובעים עונה על אותו איזון אינטרסים.

              ב.           אינני סבור שיש להעניק לתובעים את סכום התביעה, ברם בהחלט אני סבור שעל

הנתבעת לפצות את התובעים הן בגין השירות הלקוי שקבלו התובעים במטוס והן בשל נפילת התובעת, אמנם מחוץ לשרוול אך עדיין על המדרגות הנעות – כפי שמתואר בכתב התביעה וכפי שעולה מעדותו של מר שבח.

אין בפני הוכחה שהנפילה הייתה דווקא מחולשה בגלל האוכל שלא הוגש לה, או מסחרחורת, ברם עובדה מוכחת היא שהתובעת נפלה ונחבלה (ראה אישור רפואי ותמונות החבלה) ופציעה זו נכנסת בגדר הוראות סעיף 17 לאמנה.

הנתבעת לא דאגה לשלוח הודעות צד ג' לגורם אחר, אשר לפי דעתה חלה עליו האחריות לפיצוי בגין אותה נפילה ולכן אין בפני טענות אותם האחרים שהנתבעת סבורה שהאחריות היא שלהם.

לכן, אני מקבל טענות התובעים, שהפציעה נגרמה לתובעת עקב נפילה, שהיא תוצאה של מקרה תאונתי הקשור קשר ישיר לטיסה הנדונה.

ג.            נוסע המזמין אוכל גלאט כשר גם משלם עבור אוכל שכזה ולכן אין הנתבעת יכולה על דעת עצמה להחליף האוכל המוזמן לאוכל מזדמן אחר, שכן המרת המוזמן בדבר אחר הוא למעשה הפרה של אותה הזמנה.

4.           א.          סוף דבר ולאור האמור לעיל, אני מקבל טענות התובעים בדבר אי אספקת המזון

שאותו הזמינו ושעליו שילמו בפועל והיה על הנתבעת להיערך כך שיהיו לה מספיק מנות אוכל גלאט כשר ולא להעמיד את התובעים בפני הדילמה ההילכתית: האם לאכול מה שיש –גם אם הוא כשר ולא גלאט- או לא לאכול כלל עד הגיעם לישראל.

דילמא זו קשה היא, אך התובעים לא יכלו לצפות שההזמנה שלהם לא תתממש ולכן גם לא הכינו לעצמם ובעצמם אוכל חלופי, משום שנתנו מבטחם באנשים האחראים למלא ההזמנה כלשונה.

כמו כן, מקבל אנוכי את טענת התובעים בדבר נפילת ופציעת התובעת – זאת  על פי העובדות שהתבררו ועל פי עדותו של התובע הנתמכת בעדותו של מר שבח ופציעה זו, שאירעה במקום שתואר – מחייבת פיצוי.

העולה מהנימוקים שפורטו בפסק דין זה, שהאירועים הנ"ל לא רק שגרמו לתובעת חבלה של ממש, אלא שגם נגרמה להם עוגמת נפש – הכל כפי שפורט לעיל.

ב.           לאחר ששקלתי את כל הנסיבות ואת כל העובדות הקשורות לאירועים הרלוונטיים, אני קובע כי סכום הפיצוי הסביר הכולל בנסיבות העניין הוא 3,000 ₪.

לכן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים, לשניהם ביחד ו/או לכ"א מהם בנפרד, את הסך של 3,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים, באופן סולידרי הוצאות משפט (כולל שכרו של העד)  בסך 800 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

54678313ניתן היום י"ב בשבט, תשס"ט (6 בפברואר 2009) בהעדר הצדדים.  המזכירות תעביר העתק פסה"ד לכ"א מהצדדים.

גדעון ברק 54678313-1974/08

54678313

ברק גדעון – שופט