Your browser is out of date!

This website uses the latest web technologies so it requires an up-to-date, fast browser!
Try Firefox or Chrome!

כוויה בטיסה

במהלך השנים משרדנו נתקל במגוון רחב של תאונות המתרחשות במהלך תובלה אווירית החל, מפציעות של נוסעים שנחבלים כתוצאה מחפצים שונים שנפלו מתא האחסון, עבור לכוויות קשות, וכלה במוות של נוסעים שנפטרו במהלך הטיסה.

המקרה שיתואר להלן אירע במהלך טיסת אייר פרנס שהמריאה מתל אביב לפריז ביום 16 ביולי 14'.

התובעת התייצבה  יחד עם אימה ושתי אחיותיה בנמל התעופה בן גוריון, ועלו כמתוכנן על סיפון טיסת ההלוך.

בחלוף כשעה ממועד ההמראה ביקשה התובעת 2 מהדיילת, כוס שוקו עבור ביתה, שהייתה בת שש ביום האירוע.

כוויה בטיסה

באופן רשלני וחסר כל אחריות, הגישה הדיילת לתובעת שוקו חם בכוס קרטון חד פעמית, אשר הייתה ללא ידית, ללא מכסה וללא מגן נגד חום. התובעת אשר הרימה את הכוס, שמטה אותה באופן מיידי לאחר שאצבעותיה נצרבו מן הכוס הרותחת, תוך שהנוזל הלוהט נשפך על ירכיה ואצבעות כף רגלה. לאור התפתחות האירועים, ניתן לשער כי טמפרטורת המשקה הייתה גבוהה מאוד, בוודאי מכפי הסביר אדרבא ואדרבא כאשר מדובר במשקה המוגש לידה בת שש.

המומה וכואבת, החלה התובעת למרר בבכי תוך שהיא צורחת ומשוועת לעזרה. אימה, אשר התעשתה במהירות על אף המראה הקשה של ביתה וזעקותיה שהדהדו בחלל המטוס, ביקשה מנציגי הנתבעת להביא במהירות האפשרית קרח ולצנן את אזורי הכוויה בטיסה בכדי לנסות ולצמצם את ממדי הנזק.

אולם, רשלנותם של עובדי הנתבעת נמשכה אף כאן, ובמקום להביא קרח, כאמור, סיפקו בקבוק מים בטמפרטורת החדר, דבר שהיה חסר כל אפקטיביות בנסיבות העניין. בדיעבד, התברר כי קירור אזור הכוויה עם קרח מיד בסמיכות לזמן התאונה, עשוי היה לצמצם את ממדי הנזק והכאב הרב באופן משמעותי.

יצוין, כי מלבד הטיפול והדאגה לתובעת, אל מול חוסר האונים של צוות הדיילים, נאלצה התובעת 2 להתמודד עם תגובותיהן של בנותיה שהיו בעת האירוע בנות 4 ו- 9 אשר נבהלו למראה אחותן הצורחת מכאבים תוך שהן מתחילות לצעוק ולמרר בבכי גם כן.

בחלוף זמן קצר מקרות התאונה, החל עורה של התובעת לפתח שלפוחיות עניין אשר לווה בכאבים עזים, אולם רק לאחר דרישות חוזרות ונשנות של התובעת 2, סיפקו עובדי הנתבעת בשלב מאוחר יותר משחה נגד כוויות. כמו כן, רק בחלוף כחצי שעה מעת תחילת האירוע ולאחר תחנוניה של התובעת 2, נעתרה הדיילת הראשית לעלות במערכת הכריזה ולבדוק האם בין כלל הנוסעים נמצא רופא, כאשר לכל אורך הזמן סופיה צועקת וממררת בבכי.

לצערה של התובעת 1, בכל אלו לא היה די בכדי לספק מזור לכאביה הפיזיים ולתחושת ההלם והחרדה שהציפו אותה במשך כשעתיים וחצי, עד למועד נחיתת המטוס בפריז.

פציעה בטיסה

זה המקום להדגיש, כי לאחר הנחיתה בפריז היה מצופה כי בנסיבות העניין ימתין לתובעת צוות רפואי בפתח המטוס אשר יחבוש באופן מיידי את הפצעים הפתוחים שנוצרו, וזאת מחשש ממשי שאלו יזדהמו. אולם, אף כאן המשיכה הנתבעת לנהוג בצורה חסרת רגישות שאינה ראויה לחברת תעופה סבירה, תוך שהיא אינה מעניקה כל סיוע ראשוני מינימאלי כאמור וכן אינה מספקת כיסא גלגלים או אמבולנס שהיה מאפשר לתובעת לרדת בבטחה מן המטוס. באופן תמוה, נאלצו התובעת 1, 2,  ושתי אחיותיה להמתין במטוס עד שאחרון הנוסעים ירד. לתדהמתן, גם בבואן לרדת מהמטוס לא זכתה התובעת 1 לעזרה מינימלית מאנשי צוות האוויר.

מותשות וכואבות, ירדו התובעת 1, 2 ואחיותיה מהמטוס בכוחות עצמן וניגשו לדלפקי הנתבעת. לאחר דין ודברים בין התובעת 2 לנציגי הנתבעת, הוזעקו למקום אנשי צוות רפואי אשר חבשו את פצעיה הפתוחים של התובעת 1 לראשונה ולאחר מכן פינו אותה באמבולנס למרפאת שדה התעופה.

לצערה של התובעת 1, במהלך הלילה נפלו התחבושות מרגליה דבר שהצריך חבישה נוספת ביום שלמחרת במרפאת שדה התעופה בפריז, אשר בוצעה ללא הרדמה, תוך שהעניין מסב לה כאבי תופת.

מטבע הדברים וכתוצאה מהתפתחות האירועים כאמור, החמיצו בני המשפחה את טיסת ההמשך ללימה – פרו. יצוין, כי לדרישת התובעת 2, נעתרה הנתבעת להסדיר טיסה חלופית ביום שלמחרת.

ביום 17 ביולי 14' נחתה התובעת 1 עם בני משפחתה בלימה. זה המקום להדגיש, כי על אף ההבטחות שניתנו לתובעת 2 על ידי קברניט המטוס, לא המתין לתובעת 1 כל צוות רפואי אשר סייע לה לרדת בבטחה מן המטוס ופינה אותה לבית החולים. בלית ברירה וכשהיא מותשת מאירועי היממה האחרונה נאלצה התובעת 2, לשאת את ביתה בכוחות עצמה ולרדת יחד עם שתי בנותיה מהמטוס.

עוד באותו היום, הובלה התובעת 1 לבית החולים המקומי בלימה, שם אובחנה כסובלת מכוויות בדרגה 2-3 באספקט הפנימי של שתי הירכיים, עם אזורים של עור נמקי, אשר הצריך ניתוח חירום והשתלת עור דחופה.

נכון ליום זה, טרם ניתן פסק דין.