Your browser is out of date!

This website uses the latest web technologies so it requires an up-to-date, fast browser!
Try Firefox or Chrome!

חוק שירותי תעופה – זכויות הנוסעים כאשר חברת התעופה נכנסה להליכי פירוק

האם חוק שירותי תעופה חל במקרה שחברת תעופה נכנסה למצב של חדלות פירעון

דמיינו לכם מקרה בו הזמנתם כרטיסי טיסה, מועד חופשתכם מתקרב, ופתאום מצלצל הטלפון ומודיעים לכם בצער שחברת התעופה שהנפיקה עבורכם את כרטיסי הטיסה, קרסה כלכלית, ועמה חלום חופשתכם.

לכאורה, ובהנחה שהונפק עבור הנוסע כרטיס טיסה כדין, לפנינו, הלכה למעשה, טיסה שבוטלה בהתאם להגדרת חוק שירותי תעופה – האומנם?

טרם נשיב על השאלה, נזכיר, כי החידוש הגדול של חוק שירותי תעופה נובע מכך שבמקרים של ביטול טיסות \ עיכוב טיסה \ איחור טיסה וכד', זכאי הנוסע לתבוע לדין, בנוסף למוביל האווירי, גם את מארגן הטיסה כהגדרתו בחוק.

פיצוי על איחור בטיסה

חוק שירותי תעופה איננו מציין הסתייגות ו\או מידע ספציפי לענין קריסתה של חברת התעופה, אולם חרף חוסר היכולת להיפרע מהמוביל האווירי, רשאי הנוסע לנסות ולהיפרע ממארגן הטיסה.

ננסה לפרק את הסוגיה משפטית:

לענין הגדרת חוק שירותי תעופה לביטול טיסה:

"טיסה שבוטלה" – כל אחת מאלה, ואולם לא יראו שינוי במספר הטיסה כשלעצמו כטיסה שבוטלה:

  • טיסה שלא התקיימה;
  • טיסה שהמריאה באיחור של שמונה שעות לפחות מהמועד הנקוב בכרטיס הטיסה או באיחור שנקבע לפי סעיף 6(ח);"

נדמה כי שלב זה הנו פשוט, ונהיר כי המקרה המתואר נופל לכדי הגדרה (1).

סעיף 6(א) לחוק שירותי תעופה, מנחה בדבר הפיצוי הנדרש במקרים של ביטול טיסות, כלהלן:

"נוסע שהונפק לו כרטיס טיסה לטיסה שבוטלה, יהיה זכאי לקבל ממפעיל טיסה או מהמארגן הטבות אלה:

  • שירותי סיוע;
  • השבת תמורה או כרטיס טיסה חלופי, לפי בחירת הנוסע;
  • פיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה."

(ההדגשה איננה במקור)

מכאן ניתן להקיש את המסקנות הבאות:

  • ראשית, חוזר המחוקק על מסקנתנו שדלעיל – כי אף במקרים של ביטול טיסה \ ביטול טיסות, זכאי הנוסע להיפרע, בנוסף למוביל האוויר, אף ממארגן הטיסה.
  • שנית, המחוקק רואה מקרים של ביטול טיסות כגורמי נזקים חמורים לנוסעים, ומזכה את הנוסע בחבילת פיצוי מגוונת, הכוללת מספר רכיבים עצמאיים ובלתי תלויים.
  • שלישית, איחור טיסה העולה לכדי 8 שעות, הנו חמור בעיני המחוקק כביטול טיסה.

הנה כי כן, נדמה כי לכאורה סלולה זכאותם של הנוסעים במקרה דנן בחבילת פיצוי עשירה, וזאת חרף העובדה כי מדובר במקרה של קריסה כלכלית. נשאל בשנית, האומנם?

טרם נכריע, נפנה למקרים דומה שנדונו בבתי המשפט השונים:

ת"ק 25988-02-10, בו קבע כבוד השופט איתי ברסלר-גונן, כי אין להשית אחריות על סוכנות הנסיעות עקב קריסה כלכלית של חברת תעופה, כלהלן:

"סבורני כי דין התביעה להידחות.

העובדה כי חברת תעופה קורסת ומפסיקה טיסותיה, אינה יכולה להביא, מניה וביה, לחיובם של סוכני הנסיעות שמכרו כרטיסי הטיסה, בנזקי רוכשי הכרטיסים. אלו, למרבה הצער, יצטרפו למעגל הרחב של נושי החברה שקרסה.

על מנת להקים חבות למי מהנתבעות, על התובעים להראות כי מי מהן התרשלה. בנטל זה לא עמדו התובעים. איני סבור שיש לקבוע רף התנהגות לסוכני הנסיעות לבדוק בכל בוקר ובמשך כל היום את מאות חברות התעופה ברחבי העולם או של מי מהחברות שכרטיסי הטיסה שלהם נמכרו. זהו רף התנהגות גבוה עד כדי בלתי אפשרי, והוא אף אינו יעיל."

(ההדגשות אינן במקור)

בר"ע 3278/01, בה קבעה כבוד השופטת שידלובסקי-אור, כלהלן:

"אכן, אני סבורה כי זהו המקרה גם בענייננו, וכי בית-משפט קמא צדק בהחלטתו, ויש לדחות את הערעור. תפקידה של סוכנות נסיעות אינו שונה מזה של מתווך, וככזאת, בהשאלה מסעיף 8(א) לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו1996-, היא חייבת לנהוג בנאמנות, בהגינות ובדרך מקובלת ולמסור ללקוחותיה כל מידע שיש בידה בעניין מהותי הנוגע לעיסקה. על-פי מימצאיו העובדתיים של בית-משפט קמא, אשר אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהם, כך אכן נהגה המשיבה. המשיבה העבירה את הודעת הביטול ואת הכרטיסים מיד כשאלה נמסרו לה, ולא הסתירה מהמערער כל מידע לגבי חברת התעופה היות שכזה לא היה בידה."

(ההדגשות אינן במקור)

יצוין, כי מדובר בפסיקה שניתנה טרם חקיקתו של חוק שירותי תעופה.

האם חוק שירותי תעופה ישנה את דעת הפסיקה הסותרת לכאורה?

נדמה כי הטענה היחידה שעומדת להגנתם של גופי התיירות העולים לכדי הגדרת "המארגן", כאמור בחוק שירותי תעופה, היא סעיף 6(ה)(1), כלהלן:

"הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו, וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו – לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות"

לדעתנו, ובשונה מתוכן הפסיקה שצוטטה דלעיל, חוק שירותי תעופה ביצע היפוך של חובת ההוכחה שבדין. כלומר, בעוד טרם חקיקתו, חובת ההוכחה הייתה במלואה על התובעים וזאת במסגרת "המוציא מחברו עליו הראיה", ובין היתר בעלי הדין נדרשו להוכיח התרשלות ו\או מחדל כלשהו של הגוף התיירותי בטיפול בהזמנתם (משימה קשה ללא ספק), הרי שבמקרה מסוג זו, וכפועל יוצא, ביטול טיסות, יהיה דווקא על הגוף התיירותי להוכיח במאזן ההסתברויות כל לא יכול הוא לצפות את הקריסה הכלכלית וכי הדבר כולו כלל לא נתון היה לשליטתו.

לטעמנו, עובדה זו משפרת את עמדתו של הנוסע באופן ניכר, וזאת כיוון שחובת הוכחה מסוג זו אינה ענין שולי, ועלולה להעלות דרישות נלוות נוספות, לרבות: עדויות למעקב פיננסי, שיקולי התקשרות חוזית מול חברת התעופה, תהיות בדבר סיכונים שנלקחו וסבירותם וכד'.

לסיכומם של דברים, לא רחוק היום שבית המשפט, על ערכאותיו השונות, יידרש להכריע בסוגיה מסוג זו, ונדמה כי הגדרתו של חוק שירותי תעופה, המכונה שלא בכדי "חוק ביטול טיסות", לענין טיסה שבוטלה, מעולם לא הייתה כה מרתקת.